חנה אריאל בראשית קסד

ולהבין מהו הלשון מדי. יובן עם מה שכתוב גבי חנה והי' מדי עלותה בית ה' וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה. ולכאורה אונו מובן מהו שאומר מדי עלותה וכעסתה. וכי בביתה לא הי' לה כעס זה. כי גם בביתה אפשר לה להרגיש הצער מצד שלא היו לה בנים. אך הענין הוא כך כי אפשר לנשמה אלקית לעבוד את ה' בכל לב ונפש ולעלות בעילוי המדרי' בלי שתרגיש צער הגוף היינו להשליך צער הגוף והמונעים מנגד שלא יבלבלו כלל וכלל בעת העבודה. ע"כ כאשר היתה בביתה הי' אפשר לה לעבוד את ה' ולא להרגיש צער הגוף כלל. אבל כשהיא עולה לרגל לראות וליראות בבית ה' והוא עלי' ג"כ לגוף בשר גשמי שגם הוא יתפעל מאלקות. ויהי' הל' מדי כמו שכתוב די מחסורו אשר יחסר היינו ל' די. היינו שיש עלי' להגוף עם הנשמה ע"כ בזאת העלי' יש הרגשה לצער הגוף וא"א לעלות בשלימות כאשר יש צער הגוף. ע"כ גם כאן יובן שאומר והי' מדי חדש היינו לשון די שיהי' עלי' גדולה גם לגוף בשר גשמי ויהי' בב' הבחי' חדש בחדשו וכן מדי שבת בשבתו. אז יבא כל בשר היינו שיהי' לבשר גשמי ג"כ ביטול לאלקות היינו להשתחוות כו'. ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי. ולהבין מהו הל' פושעים בי דייקא. כי הנה ידוע שמנין העולמות ישנם בכל מדרי' ומדרי' כמו שידוע הענין דשיער בעצמו בכח. ובאד"ק צופה ומביט כו' אך כי אין העולמות בשם בבחי' שירגישו א"ע ואת בוראם להיות אפשר להם לפשוע כידוע שלא הי' מקום וגם בבחי' עתיק הוא מתנשא מימו"ע אעפי"כ הוא אלקי עולם וכך בבחי' אריך הוא בבחי' אפס ובבחי' אבא הוא בבחי' אין והכל הוא למעלה מהתהוות. וכו' כידוע ומבואר במק"א. ובבחי' הוי' הוא מהוה עולמות להיות להם התהוות היינו שירגישו המהווה. ע"כ הוא אומר שבבחי' הוי' יש פושעים ומורדים שלא יתגלה אור שה הוי' בעולמות. ואומר ויצאו וראו כו' כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והוא ענין שהקליפות ילכו לכליון ולטמיון. כי הנה ידוע ענין הקליפות הוא כמו קליפה מפרי וידוע שכאשר הפרי היא רכה ולא נגמרה עדיין הקליפה היא יונקת מהפרי ונראה כגוף א'. וכאשר נגמרה הפרי והקליפה נתקשה איננה יונקת מהפרי וקף עדיין היא מחוברת לפרי ואח"כ היא נושרת והולכת לכליון ולטמיון. ע"כ הוא אומר ותי' כו' שבת בשבת כו' כי תולעתם כו'. היינו שבכל שבת ושבת אף שהקליפה מתרחקת מהקדושה אעפ"כ היא עומדת מרחוק ואיננה הולכת לכליון ולטמיון. אבל כאשר יהי' מדי כו' שבת בשבתי אז כי תולעתם לא תמות היינו שתהי' הולכת לכליון ולטמיון. והי' דראון לבל בשר ואיתא בדרז"ל די ראי' זו. היינו שגם הראי' זו שהקליפה הולכת לכליון לא תהי' כ"א בפעם הזאת ואח"כ לא יהי' שום קליפה כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. והי' מדי חדש כו':