חנה אריאל בראשית קנו

בשכלו שהוא איש מובדל ובודאי מלך הוא אבל מי שאינו בר דעת ובר שכל כלל ואינו מכיר את המלך קמי' שוה כמלך כעם. אבל כשהמלך הולך ועטרה בראשו הכל יודעים את המלך, נמצא שהעטרה מגלה מה שבלעדה לא הי' נגלה כלל מעצמו כמ"כ למעלה אשת חיל שהיא בחי' מל' נעשה עטרת לבעלה שהוא בחי' כת"ע שכ"ע הוא כ' מל' ומגלה ממנו מה שלא הי' נגלה מעצמו כלל. וזהו בחי' רה"ש ועשי"ת שאומרים המלך הקדוש. וידוע דענין רה"ש הוא ענין בנין המל' פי' שבכל השנה יורדת המל' ומסתתרת בבי"ע אבל בר"ה המל' בבחי' עלי' שעולה עד הכתר להיות בבחי' עטרת לבעלה ולגלות ממנו מה שלא הי' נגלה מצד עצמו. וזהו פי' בנין המל' שהמל' נבנה מבחי' כתר שנגלה בה בחי' הכ"ע הנ"ל והמלכות מגלה זאת הבחי' בעולמות ומבואר לעיל כשנמשך מבחי' כתר למטה בעולמות וגופים הוא מהפך ומגביה את הכלים להאורות וזהו שבראש השנה כתיב כי המשפט לאלקים הוא כנזכר לעיל כמה יהי' נגלה מבחי' הכ' למטה במל' כי בראש השנה המל' עולה ונעשה עטרה לבחי' כתר לכן אומרי' בראש השנה ובעשרת ימי תשובה המלך הקדוש. כי בימים ההם המל' עולה בקדושה עליונה עד הכתר ואינה מוסתרת בבי"ע וזהו רק בעשי"ת שהמל' עדיין עולה בבחי' בנין. אבל בנעילה דיוהכ"פ שעלתה אז עד הכתר ונעשית עטרה להמשיכה לעולמות ג"כ אז יפסקו מלומר המלך הקדוש. וזהו שאנו אומרים בר"ה ויוה"כ מקודם ובכן יתקדש כו' שהמל' עולה בבחי' קדושה עליונה ונעשית עטרה. ואח"כ אנו אומרים ובכן תן פחדך כו' מאחר שהמל' עולה עד הכתר וממשיך מבחי' הכ' למטה בע"ס יכול להיות שהכלים עצמם יהפכו לאור. וזהו בחי' פחד כמ"ש בגמ' גוף קשה פחד שוברו אפי' הגוף ומהפך אותו לאלקות. ולכך אנו מבקשים ובכן תן פחדך בראש השנה כי בראש השנה עיקר המשכת הכ' שיהי' בבחי' פחד כנ"ל אבל יש עוד בחי' המלוכה שאינו רוצה להיות מלך כלל כמו בשאול כתיב שהי' נחבא אל הכלים ולא רצה להיות מלך ובדוד שרצה להיות מלך כמו שכתוב וישלח שלוחים להשיב את המלך לחברון מכל מקום הוא בעצמו לא רצה זאת רק הי' מקיים מצות הבורא ית' שצוה לו כן. והראי' שאמר בעצמו מי לי בשמים כו' אלא אם מקיימים רצונו במדינה כמו שהוא רוצה בעצמו אזי המלך הוא נוחה במלכותו פי' שיש לו נ"ר מזה שעושים רצונו ומתלבש בהם בבחי' מלוכה וכשעושים רצונו יותר הוא מתלבש במדינה בבחי' המדות שלו ואח"כ בבחי' השכל ואם עושים רצונו עוד יותר הוא מתלבש בהם גם בתענוג שלו ואף שבני המדינה אינם יודעים כלל בעשות רצונו ואינם תופסים כלל על מה ולמה רוצה הוא וצריך זאת. מכל מקום כשעושים רצונו בפועל ממש הוא מלביש בהם גם התענוג שלו. וכן כאשר אנו אומרים קודם כל מצוה לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתי' בודאי אין אנו יודעים מכל מקום בשעה שעושה המצוה הוא מקיים רצון המלך וממילא נעשה יחוד למעלה וזהו בחי' המלך שנוחה במלכותו כשמקיימים מצותיו אף שאין להם ידיעה כלל. וזה הי' בחי' אברהם ושרה שהמשיכו האורות בכלים כנזכר לעיל ולא בבחי' התהפכות הכלי. ולזה אמרה שרה צחוק עשה לי אלקים כל השומע יצחק לי כי בחי' יצחק נמשך מבחי' הכתר כמו שכתוב ביצחק הלבן מאה שנה יולד פי' מאה הוא בחי' הכתר כמו שכתוב בגמרא בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם סי' כי השנים שאדם חי הוא רק מבחי' הספירות כמו עשר שנים ראשונות הוא מבחי' החסד ושניים מבחי' הגבורה וכן הוא בכל השנים עד מאה שהוא עד ספי' העשירית אבל בן מאה שזהו בחי' הכ' ומבחי' הכ' אין שום גילוי כלל למטה רק לפעמים (כמו בראש השנה כו') ממילא הוא כאלו מת ועבר ובטל כו'. נמצא כי מאה הוא בכתר וממילא ביצחק שכתיב בו הלבן מאה שנה יולד בבחי' הולד נמשך בחי' יצחק אפי' מן בחי' הכ' וזהו פחד יצחק שהוא התהפכות גם הכלים לאורות וכמו גוף קשה