חנה אריאל בראשית קלח

יום המעשה אף שמותר בעשיית מלאכה. ארז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם. והלא במאמר א' יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים כו' ולתת שכר טוב לצדיקים שמקיימין כו'. ולכאורה יפלא מה נתינת טעם להפרע מן הרשעים. להגדיל ענשם והלא חפץ חסד הוא. כתיב כי מי אלוה מבלעדי הוי' ואין צור כאלקינו. וארז"ל אין צייר כאלקינו צר צורה בתוך צורה ונותן בו נשמה וקרביים ובני מעיים. ומשמעות דברים עפ"י פשוט היינו הולד בבטן אמו. ובאמת הפשט ע"פ קבלה דקאי על בחי' אד"ק שהוא הנק' צור שצר צורה בתוך צורה כו'. דהנה אד"ק נק' בסה"ק בשם אא"ס בעצם. ופי' אא"ס שא"ס למציאות הנכללים בו באמתת המצאו וכמו ששיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל דקודם הצמצום שמבוא' במ"א הפי' שכל מה שעתיד להיות נמצאים המה בכח הא"ס כמו שנמצאים אחר התהוותם ע"י כמה צמצומים. וכמ"ש בלק"א שהי' אא"ס ממלא את כל החלל הזה גם המקום הלזה הגשמי שנק' בתי' מקום גשמי. ונכלל באא"ס הממלא את כל החלל כו' דאין לך דבר נמצא שיעדר מציאותו במציאות אא"ס הכל יכול וכוללם יחד רק שנק' בשם מה "שעתיד להיות כי שם עולם הנק' ע"ש ההעלם זהו רק אחר הצמצום הא"ס. כי אף ששיער בכח כל מה "שעתיד ולא יותר. הנה לא נעדר מציאות היותר ג"כ במציאת הא"ס. וגם צמצום מתשבתו ורצונו כבי' שלא להרגיש יותר ממה שעתיד להיות. גם זה לגילוי יחשב במציאות הא"ס שגילוי אורו למעלה מבחי' העלם וגילוי הסתלקות והתפשטות כמ"ש במ"א. ע"כ לא נק' רק ע"ש העתיד להיות בבחי' העולמות לשון העלם. וזהו אחר הצמצום ומקי"פ. שפנוי מגילוי האא"ס הכל יכול. שזהו המקום לעמידת העולמות ל' העלם. ובמקו"פ זה מאיר רק דרך קו וחוט להמציא מציאת גילוי אורו הכל יכול עפ"י מה ששיער בעצמו כו'. ולא יותר. נמצא דמציאת הנמצא ע"י גילוי אור הקו"ח הוא ממש אא"ס בעצם המצוי האמיתי שבאמתת מציאותו נמצאו כל הנמצאים. אבל נמצא ג"כ מציאת ההעלם ומקו"פ שאינו מאיר שמה עצם הקו"ח. רק בדרך הארת הקו מאח"פ הממציא שמה מציאת עולמות עקודים נקודים וברודים בבחי' אבי"ע ע"ד קורא הדורות מראש דאד"ק הנמצאים שמה וקורא אותם למציאות במקו"פ וד"ל. רק שלהיות נמצאים שמה במקו"פ לעצמם בבחי' אור הממלא בדרך או"כ דאצי' ובי"ע שלמטה הרבה מבחי' מציאותם בבחי' אד"ק. שאבי"ע שם בהשואה. ע"כ לא נתגלה בתוכם כ"א בבחי' הארה בעלמא דרך אח"פ. שזהו שרש מלכין קדמאין דמיתו ואח"כ האיר דרך מצחא בבחי' שם מ"ה החדש בחי' תיקון. וע"כ פי' הכתוב. כי מי אלוה מבלעדי ה' דבאמת ה' הוא אלקי'. פי' הוי' הוא שם מ"ה בגימט' אדם אדמה לעליון בחי' אד"ק. הוא האלקי' בחי' אור הממלא להיות מציאותם אף לעצמם אחר התיקון. ע"כ אין צור כאלקינו ג"כ בבחי' "צור דאד"ק. משא"כ בבחי' התוהו אף שבאמת אד"ק הוא הצור הצר צורה. אבל אלוה. בחי' אור הממלא אינו בחי' הוי' ע"כ האלוה איננו בחי' "צור צר צורה בתוך צורה רק כמו בחי' גילוי אור כו'. אבל עתה אחר התיקון שהאיר שם הוי' ואין אלוה מבלעדו ע"כ אין צור כאלקינו ג"כ. כי אלקינו פי' שלנו שהוא הוי' הוא בחי' צור דאד"ק הצר צורה בתוך כו'. כמ"ש שהראה לאדה"ר דור דור ודורשיו. ומבואר בזהר דכל נשמתין הוו קיימין בדיוקניהון ממש. והוי חמי להו אדם קדמאה בעיניו ממש. ולא כמאן דחמי בעין השכל. שהוא בעצם מציאותם האמיתי וכנ"ל וד"ל. וככה יתפרש כי מי אלוה שבבי"ע מבלעדי הוי' דאצי'. ע"כ אין צור כאלקינו ג"כ. כי באמת שרשי עולמות בי"ע המה באצי' בפועל בבחי' האצי'. ועד"מ שרשי מחדו"מ שהם בבחי' הרכבת הנפש בגוף בפועל (רק שמל' דגוף ונפש הוא המוציאן לחוץ בבחי' התהוות נפרד ממנו). ובבחי' ההתגלות מהות עצם הנפש. ומעתה יובן דבע"מ נברא העולם והלא במאמר א' כו'. בין על