חנה אריאל בראשית קלה

הנה כאשר כרת הברית בין הבתרים עם אאע"ה אמר לו ועבדים וענו אותם וכו' ואח"כ יצאו. כבר נת' כ"פ ענין הברית הזה שהוא כי הנה אנת הוא חד ולא בחושבן עילאה וכו' סתימא וכו' לית מתב"כ. רק אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין דאינון עשר ספירן לאנהגא בהון עלמין וכו'. פי' שהספירות הם צמצום האור א"ם ב"ה (אחר הצמצום מק"פ הכללי והקודם כידוע) שלא יתפשט מהם אור וכח רק בערך קיים עלמין וכמ"ש במק"א על מ"ש ובהון אתכסיאת מב"נ. שלא יתפשט אא"ס ב"ה יותר מן המדה דע"ס ויתבטל מציאת העולמות ח"ו כמ"ש בע"ח שקודם הצמ"פ לא הי' מקום לעמידת העולמות מחמת שאא"ס ב"ה הי' מתפשט וממלא את כל המקום וכו'. ואחר הצמצום באו"כ דע"ס היינו שהכלים הן שרש ומקור להיות נמצא מהן חידוש מציאות העולמות בבחי' כת"ב חג"ת וכו' שהוא ענין רצון ושכל ומדות וכו' כידוע. והאורות להאיר ע"י הכלים גילוי מאא"ס ב"ה באופן שיוכל להתקבל ברצון שכל ומדות של הנמצאים. ומאחר שהאיר המתגלה ע"י הספירות הוא באופן שיתקבל בנמצאים בהתקשרות הרצון והשגת החב"ד והתפעלות המדות אין זה נק' בשם אמונה כי אין לשון אמונה נופל רק על דבר שאינו מושג ומובן כלל מצד כחות המאמין אלא רק ע"י תוקף וחוזק אמונתו (וכן לשון אמונה הוא לשון חוזק כמ"ש ותקעתיו יתד במקום נאמן) בדברי המגיד לו מתקבל הדבר אצל המאמין למעלה מהשגה והבנה שלו וככה באאע"ה שהי' ראשון למאמינים הגם שלמד בבית שם ועבר וגם כבר היו כמה צדיקי' גדולים מאד קודם לאאע"ה כמו חנוך ומתושלח ונח. אעפ"כ נק' הוא ראשון למאמינים לפי שהם ע"ה לא נגלה להם רק כפי השגת הנר"נ שלהם. אבל באאע"ה נא' בס"י ונגלה עליו אדון הכל. פי' שגם שאין שום גילוי בנמצאים אלא מע"ס. אבל לו נגלה ע"י הע"ח אדון הכל. כי איהו (עצמות אא"ס ב"ה) ממש וחיוהי וגרמוהי הן האו"כ דע"ס חד ממש. רק שחיוהי וגרמוהי הן צמצום מיני' ובי' כביכ'. ולכן נגלה לאאע"ה אדון הכל דלית מח' תב"כ. רק שקבל זאת בבחי' אמונה (ועיין במק"א ובעי"מ ענין האמונה שהוא עצמות ספירת המל') אך הוא ויצחק ויעקב היו בחי' מרכבה כמ"ש במק"א ענין המרכבה שאין להמרכבה שום תפיסא והשגה ברוכב ואעפ"כ כל רצון וחפץ הרוכב נמצא בפועל ע"י המרכבה. ככה היו הם ע"ה בטלים בכל כחות נפשם וגופם בטלים בתכלית הביטול לאור האמונה הנ"ל והי' ענין הכריתות ברית הנ"ל שיהי' נמצא ענין האמונה לכל ישראל אף שאינם בבחי' מרכבה כלל והם בבחי' יש ודבר לעצמם ממש. ואעפ"כ יהי' בהם ענין האמונה. והתיקון שיוכל להיות כדבר הזה עפ"י סדר הבריאה. אמר לו הקב"ה ועבדום וענו אותם וכו'. כי הנה ארז"ל שלשה מתנות טובות נתנו לישראל וכולן לא נתנו אלא ע"י יסורין וכן אמרו עבר על מ"ע ישב מקבלין אותו מיד. עבר על מצות ל"ת תשובה תולה ויסורין ממרקין. פי' לשון מריקה הוא כמ"ש מריקה מבפנים ושטיפה מבחוץ. פי' דהנה העובר על מצות ל"ת שאין זה בטבע נפש אלקית דישראל (וכידוע דרמ"ח אברים דנפש אלקות ושס"ה גידין שלה הן כנגד רמ"ח מצות עשה ושס"ה ל"ת והן הן הטבע דנפש אלקות). רק אעפ"כ כתיב ונפש כי תחטא (ובזה"ק אמרו ע"ז תווהא הוא וכו'). והיינו שעל ידי התלבשות הנפש אלקית בכתותיו תוך כחות נפש הבהמית דנוגה יש מקום למשלחת מלאכי רעים דקליפות לייפות בעיניו חס ושלום ענין, העבירה כמ"ש נופת תטופנה שפתי זרה. ועל ידי זה מקבלת הקליפה יניקה מהם והיא היא מעשה עבירות הל"ת שהוא רק כח הקליפות. וכאשר הנפש תחטא מתערב כח הנפש בכח הקליפות לכן אמרו עבר על מצות ל"ת ושב. פי' ענין התשובה היינו עקירת הרצון (שהוא פנימי ועקרי כל הנ"ל דשכל ומדות) בתכלית ממעשה העבירה והקבלה עליו בתכלית החוזק שלא יוסיף עוד לעשות כדבר הרע הזה כמ"ש אחרי שובי נחמתי היינו חרטה על העבר