חנה אריאל בראשית קלב

הדביקות הוא לאור האהבה של א"ס והוא כדמיון שדביקותו יגיע להאה' והאה' מגיע לא"ס וד"ל. אך באמת הוא שביטול ודביקות אברהם הי' לאא"ס בבחי' האה' והיינו שנתייחד בעצם עם בחי' האה' והיו לאחדים ולזה נק' אברהם אוהבי אף בעת שאינו עוסק באהבת א"ס. וכמשל קריאת שם אוהב שהוא אף בעת שאינו טרוד בהאה' רק שעצמו נעשה כך מיוחד לו רק שלזה נק' אוהב דהיינו שאופן התייחדותו לו הוא שיעשה בהתפשטות רק טובות שזהו ענין האהבה וד"ל. וכמ"כ באברהם שמצד התייחדותו ודביקותו לאא"ס הי' בבחי' אה' וזה הי' רוב השתדלותו במעשה המ"ע ולגלות אא"ס בעולם וכמ"ש ויטע אשל כו' וכידוע דאה' שורש לרמ"ח מ"ע ויראה לל"ת. ונמצא שהתייחדותו ודביקותו לאא"ס הי' בבחי' אה' עד שהי' לאחד ומגיע העצם לאא"ס כמו האה' וד"ל. אמנם אופן היחוד הזה נק' עדיין בשם התייחדות ולא בשם יחוד העצם. דעכ"ז יש הפרש בין בעת שהוא טרוד בעניני האה' שמתייחד אז בבחי' אה' משא"כ בעת שאינו טרוד בהאה' אז אינו נק' בשם יחוד רק בשם התכללות דהיינו שכלול בעצם נפשו בחי' האה' בהעלם, והראי' שהרי יוכל להיות שיורגש בחי' מציאות האהבה זו לזולת מבלי שיורגש העצם של האוהב נמצא דמציאות האה' הוא מציאת נפרד מן העצם. וא"כ אף שנתייחד העצם עד שיהיו לאחדים ויהי' העצם "האוהב עכ"ז בשם התייחדות יקרא ולזאת אף שיקרא בשם אוהב אף בעת שאינו טרוד מצד שנעשה התייחדות עצמי הרי זה כהתכללות דבר מה בעצם נפשו בהעלם כמובן. ולא בשם יחוד עצמן "דהוא הוא. וכאשר יוצא מהעלם אל הגילוי ומתייחד בה יקרא בשם יחוד בעצם וד"ל. משא"כ ענין ובחי' האהבה דעצם נפשו שלא שייך לומר שנתייחד עצמו בבחי' האה' לאהוב עצם נפשו דהרי זהו אופן מציאת העצם לאהוב עצמו וא"כ מציאת אהבת נפשו הוא אינו מציאת דבר נפרד מן העצם ולזאת לא יורגש אופן אהבת נפשו כמו שהוא אצל עצמו לזולתו כי זהו מציאת העצם ולזולת לא יורגש העצם וד"ל. וא"כ עיקר היחוד של בחי' אה' זו היינו בעצם דהיינו "היא "היא ולא כהתייחדות בגילוי דלא שייך כנ"ל וד"ל. ועד"ז יובן למעלה ההפרש שבין יחו"ע ויחו"ת שבאצי' אחר הצמצום ובין יחו"ע ויחו"ת שבעצמות קודם הצמצום. דבאצי' הוא רק בשם התייחדות דהיינו שמתייחד עצמות אא"ס דלאו מכאמ"כ בו"ק דאצי' בבחי' יחוד אמיתי להיות הוא החכם הוא המבין כו' (וכן הוא הבורא הוא היוצר וכו') [שזהו לא כאופן שהחכ' מורגשת לדבר נפרד עד שכשאנו ממשיכים מבחי' ו"ק דאצי' נק' בחי' המשכת עצמותו כידוע דכל בקשתינו לו"ק דאצי' שנק' הוי' אף שאנו מבקשים אליו ולא למדותיו כו' וכמבואר במ"א] ועכ"ז הוא רק כמו אופן דלאו מכאמ"כ הוא וכן חכם הוא כו' וד"ל. וה"ז כמו התכללות בהעלם עצמי וד"ל. אבל כמו שהוא קודם הצמצום היחוד הוא יחוד עצמי. דהיינו דלאו מכאמ"כ הוא הוא בחי' העשר וד"ל. ובב' אופנים הנ"ל דהיינו מה שהוא בבחי' עשר שהוא גילוי שמו הנ"ל הוא רק לאו מכאמ"כ שזהו ענין דשמו הוא הוא. בחי' משפיע המבואר במ"א. וכן מה דלאו מכאמ"כ הוא בחי' שמו. ואף באופן שנראה לנו ליש ודבר וכו' הוא בחי' מקבל המבואר במ"א הוא באופן יחוד עצמי דהיינו שנק' [עס איז אזוי] וד"ל וגם יש עוד משל אחר לענין יחוד עצמי הנ"ל מבחי' אותיות השכל שהם רק בהירות השכל עצמו והם המה השכל ולא בדרך התלבשות ואף שאינו משל אמיתי המבין יבין כו']. ומעתה יובן דלזאת לא היו נראין בחי' משפיע ומקבל הנ"ל כי היו המים שוטפים דהיינו בחי' התפשטות הגילוי דלאו מכאמ"כ הי' שוטף בחי' העשר מצד שהיא "היא [וכמשל אותיות השכל שאינם נרגשים מצד שהמה בהירות השכל] וד"ל. ולזאת כשעלה ברצונו שיהיו נראים פנה מהם המים שהוא ענין בחי' הצמצום. ומבואר במ"א שענין הצמצום הוא שצמצם א"ע תוך נקודת אמצעותו שהוא נקודת המל'. והענין ע"ד הנ"ל. ונקדים