חנה אריאל בראשית קכז

נוק' דז"א שנק' בשם ממכ"ע דהנה הקב"ה הוא קדוש ומובדל ואין ערוך לעולמות עמו כל וכלל מאחר שמציאותם והעדרם שוה לפניו. א"כ איך אפשר להיות רצונו ומצביי נמשך בהם כלל. אמנם הוא ע"י שכינה מדת המל' ונק' נוק' דז"א מקיר כל המקבלים שעל ידה מקבלים אור רצונו ומצביי'. והיינו ע"י בחי' הביטול שבטלים בכח אור בחי' המל'. וכמשל שע"י אימת מלך ב"ו המרומם ונשגב בחכמתו ורוחניותו על העם יוכל להיות נפעל ע"י העם רצון המלך הרוחני וחכמתו הנבדלת מערכם ע"י פעולת גופם שלכל דבר ל"ל ענין שייכות וסגולה להיות נפעל ע"י כמו עץ ארז ואזוב כו' והעם אינם מסוג וערך זה הרוחניות והחכמה כלל. אך להיות האימה היא הבאה עליהם מאת המלך עצמו. והוא עיקר סבת פעולתם ועשייתם מצות המלך. נקלט תוך האימה רוחניות רצון וחכמת המלך ונמשך בפעולתם. אף שהם אינם משיגים כלל מה שנמשך על ידיהם. וככה נמשל מדת המל' היא הפועלת התהוות העולמות מאין ליש שעצמות ההתהוות מאין ליש נמשך מבחי' קוב"ה וע"י השלטון דבחי' מלוכה בדבר מלך באה המשכת ההתהוות לפועל העולמות שאינו מערך המהוה אותם כלל. וכן בהנהגה הנ"ל והכל הוא שבחי' המל' מקבלת בעצמותה תחלה. ועל ידה נמשך הכל ונעשה עולם יש ודבר דכלא חשיב ממש קמי' קוב"ה. ואעפ"כ יש בהם אור רצונו וחכמתו ומדותיו וכו' ע"י הביטול שיש בהם בכח מדת המל' שהוא מדת ההתנשאות ואינה באה בקירוב הערך ולכן נק' ד"כ בחי' ממכ"ע. כלומר ממלא את העלמין מאור דז"א. ואמנם אמרה ירח לפני הקב"ה א"א לשני מלכים שישתמשו בכתר א'. דהיינו בחי' המל' הנ"ל כשהיא בבחי' אצי' שהתפשטות אימת התנשאותה הוא ג"כ נבדל מערך העולמות דאיהו יחודא דקוב"ה. רק שאעפ"כ מתפעלים העולמות לפי שכך הוא מדת המלוכה ועי"ז נמשך בהם אור הז"א והכל עדיין למעלה מהשגתם נמצא שניהם משתמשים בכתר א' (שהוא ת"ת דאימא המקבלת בחי' האין דאור אבא. והוא עיקר הסיבה שאורות דקוב"ה נמצאים בעולמות שאין ערוך וכו' וכלא ממש חשיבי וכנ"ל. וזה מבואר במק"א ואכ"מ) ורצונה להיות היא משתמשת בכתר אחר להמשיך אורות דתהו לכלים דעולמות שהוא בבחי' הרגשה ממש וכמו שיהי' לע"ל ע"י קיום התומ"צ וכו' (וכ"ז צריך ביאור ומבואר במק"א). לכן אמר לה הקב"ה לכי ומעטי א"ע להיות ממכ"ע דבי"ע. דענין ממלא הוא ענין התפעלות שמתפעלים העולמות מכח הממלא אותם שהוא ענין אימת המלך הנז"ל, ויש ג' מיני התפעלות "מושכל מורגש "ומוטבע. ודמיון זה. מישכל הוא כמו האדם שמתפעל ומתנענע ממקומו ע"י שמשיג רצון המושל ומצוה אותו ומכירו בשכלו ועי"ז מתנענע, מורגש הוא כדמיון בהמה חי' ועוף המתנענעי' מנערת האדם שמרגישים הגערה על כל פנים אף שאינם בגדר השגה כמו האדם דמושכל. מוטבע הוא כמשל מרוצת האבן מכח הזורק אותה שאינה אפי' בת הרגשה כלל. ואעפי"כ מוטבע בה המרוצה בכח זריקתו. והנמשל מזה הוא התפעלות העולמות דבי"ע בבחי' השגה והכרה בערכם אור המל' שהוא בחי' יודעים רבונם בהשתלשלות מדריגתם. וכתיב בנים אתם לה' אלקיכם זו"נ. ויש בישראל משני הבחי' ואתם הדבקים דאתדבקן בגופא דמלכא ז"א. ובבחי' זו אעפ"י שחטא ישראל הוא. שאין זה בערך בחי' התגלות אור כלל מצ"ע כי הוא בחי' עצמיית. ומה דישראל אתדבקן בשכינתא ושכינתא אתדבקת בהו הוא בחי' התגלות אור זה. וע"ז נאמר כי אתה נרי הוי' פי' שאור זה שמאירה בחי' השכינה מבחי' קוב"ה לישראל הוא שם הוי'. בחי' היו"ד היא ענין כח המס"נ על קדה"ש שכמעט אין בזה בחירה שהוא טבע לבנ"י (ומ"מ כח זה הוא בבחי' התגלות דוקא. שהרי אפי' המומר עדיין ישראל מומר מקרי לקדושין וש"ד) ולכן נק' יו"ד כמו שנקודת היו"ד אינה מגבלת הקלף הלבן כלל רק שדבוקה במקומה על כל הקלף כולו והנמשל מזה שעצמיית המהות בא לידי בחי'