חנה אריאל בראשית קח

בשפיכות נפש כנ"ל שהוא כפי מה שיזדמן לו התפעלות נקודת פנימית הלב להשתפך אל חיק המקום הקבוע הנ"ל. וז"ש בגמ' מאי קבע (התם קאי על מ"ש ר"א העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים וכדלקמן אבל מסתמא היינו נמי במ"ש אל תעש תפלתך קבע וכו') כל שאינו אומרה בלשון תחנונים כפי ההתפעלות מעומקא דלבא עד שא"א לו מבלתי שיבקש הרחמים מבעל הרחמים כנ"ל אלא שהרגיל א"ע שבכל עת שיעמוד לפני המלך יבק כזאת וכזאת [אבל לשון תחנונים הוא שנובע מנקודת הלב לפי שעה דוקא] אין זאת עלי' שלימה לא לנפשו ולא לעולמות וכ"ש לענין תיקונין דשכינתא. ואחר התפלה יהי' ע"ד על כרחך אתה חי שכך גזר הגוזר על כל איש ואיש ממלאכתו ותורתו אשר בראו אלקים בגוף ונפש לעשות כל ימי חייו. כעבד שקבל פרס מרבו והולך לעבודתו [ומ"ד שאינו יכול לחדש בה דבר חידוש זה הוא בשני פנים. א' למעלה תוספות אור בהכרתו? את בוראו בחי' המקום הנז' באופן שתהי' גם התוספת קבועה זה נק' חידוש למעלה. ויש ג"כ בחי' חידוש למטה היינו שיפעול דבר חדש בביטול מן המדות הטבעים דנה"ב שלו בבחי' אתכפיא או אתהפכא. דשלא בבחי' שפיכת נפש הנ"ל רחוק שימציא כזאת בתפלתו] בבחי' ע"כ אתה חי. אז אלקי אברהם בעזרו לשמרו שלא יפול ברשת היצה"ר מנפשו הבהמית. משא"כ כשאין לו מקום קבוע כנ"ל אלא שבכל עת התפלה צריך להשתדל בידיעות בוראו ע"י כח הנשמה המלובש בשכל אנושי צריך להיות זריז ונשמר מאד לנפשו כל היום כולו (וכמשי"ת) אבל הקובע מקום לתורתו שהתורה עצמה היא בחי' קבע כמ"ש עשה תורתך קבע. כמובן מהאמור פה. אם הוא קובע גם לה בחי' המקום הנז' וזהו מעין האמור במדתו של יצחק אע"ה אז אויביו נופלים מאליהם לפניו כענין האמור לגבי יצחק אע"ה וכמ"ש ושמתי מקום לעמי ישראל שאתן להם בחי' המקום קבוע הנ"ל וגם נטעתיו לישראל ושכן תחתיו של המקום הנ"ל בקביעות שהוא ענין בנין פ' רחל בבחי' פב"פ שהי' בבהמ"ק קיים. עז"א ולא ירגז עוד כי ענין הרוגז הוא מענין מנגד לרצונו ושכלו ומדותיו. אבל כאן אומר אויביו נופלים תחתיו ואינן עוד לעומתו וכש"כ כנגדו כלל. גם לפי הגירסא שגם במאמר הב' גורסים כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים וכו' יש לפרש שפי' מקום זה אין הכונה על בחי' האמור שהוא בחי' ומדרי' ז"א. אלא הכונה כאן ע"ד מ"ש בזוה"ק ע"פ ויפגע במקום דיעקב אע"ה שהוא בבחי' ומדרי' נוקבא דז"א ולשון הקובע מקום ר"ל בנין הנוק' לפרצוף שלם וכמו בנין בהמ"ק. ובפרט עפ"י מה ששמעתי ביחוד מאדמו"ר נ"ע שחורבן בהמ"ק אינו אלא לגבי כללות עמב"י. אבל במדרי' תנאים ואמוראים וצדיקים הגדולים בחי' בהמ"ק שלהם ולעולם קיים. ולקרב הענין קצת אל השכל הוא כמו שידוע שבהמ"ק הבנוי למטה מעצים ואבנים הי' בו השראת השכינה עד שכל הנכנס לבהמ"ק הי' מרגיש בעצמו אימתה ופחד ה' בבחי' הרגשת ענין אלקי בגופו ממש. ככה יש להבין עדמשנת"ל בענין הקובע מקום דמאמר הא' הנ"ל שהוא ענין קביעות ההכרה אלקות דנר"נ שלו עם בחי' הניצוץ אלקי דויפח באפיו הנ"ל עד שא"ל להתבוננות שעפ"י טו"ד כ"א תומ"י שנותן דעתו על בחי' ההכרה הנ"ל מיד מורגש' היא לו כמש"ל במ"ש דעו לפני מי אתם מתפללים וההכרה הזאת היא בבחי' איהו וחיוהי וגרמוהי חד בז"א דאצי'. כמו"כ יובן בקביעות מקום דבנין הנוק' בבחי' פב"פ דר"ל שאין בחי' העלי' דנר"נ שלהם בבחי' שפיכת הנפש הנ"ל אלא הוא בנין קבוע אצלם בחי' הרגשת אלקות בתוך תוכם בבחי' ממכ"ע שנר"נ שלהם בגופם מליאה לה הרגשת האלקות כנ"ל בהנכנס לבית המקדש הבנוי מעצים ואבנים הנ"ל. ומה שאמר ר' אליעזר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחתונים לא לגנאי ח"ו הוא אומר. אלא מורה דרך הוא למי שתפלתו קבועה לו בבחי' בנין הנוק' הנ"ל אין לו להיות תפלתו נסדרת בלשון תחנונים כענין שפיכות נפש ובקשה מעומקא דלבא אלא כמ"ש