חנה אריאל בראשית קה

ושרה שהיו בבחי' הדו"נ דאו"א ואעפ"כ הולידו במתת אלקים ועשו בחי' הזיווג למעלה וכמ"כ הי' ביצחק ורבקה שהיו בבחי' דו"נ דעתיק כנ"ל עשו גם הם הזיווג למעלה ותולדה בעוה"ז. ואף שגם ביצחק ורבקה היתה התולדה במתת אלקים כמ"ש ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו. וי"ל למה הוא דוקא הוצרך לתפלה כעתר ולא אאע"ה. וגם י"ל לפמשנ"ת כאן] למה באמת לא התפלל אאע"ה בתפלה כעתר נגד תמיהתו הלבן מאה שנה יולד כמשנת"ל. בזה י"ל דשם הי' עיקר המניעה מצד הדכורא כמשנת"ל שם בענין אבל שרה אשתך יולדת וגו' ואין חבוש מתיר א"ע אבל כאן ביצחק נת' שהמניעה היתה מצד הנקבות לכן ויעתר יצחק כנ"ל. ומה שהוצרך לתפלה ולא עשה זאת הש"י מעצמו להקים את השבועה על הזרע לאבות העולם. וי"ל בפשיטות לפי שהקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים. ועי"ל עפמשנת"ל שם שעיקר הנבואה היתה באבות העולם עצמן ומהן נמשכה כל השפע אלקי באמהות. ולכן גם בתוספת ברכות ה' הבאה בדכורא לא הי' מתתקן מה שהוא מצד עצמה של הנוק' שבבחי' זו נת"ל שם ששרה היתה גדולה בנביאות ודי בזה. והנה מבואר בכתוב שעסק האבות הי' בחפירת בארות וכללות הענין הוא העלאת מ"נ מן המובלע ונעלם בארץ שאינו יוצא אל הגילוי כ"א בהתפעלות בחי' הנוק' ע"י כח הדכורא שבא אלי' להעלות מ"נ. וכמו שע"י מעשה המצות יש שני ענינים. א' הוא בירור והבדלת הדבר הגופני שנעשה בו המצוה מכל גופות הדומים בתכונה ההיא שעי"ז נבדל החיות דגוף ההוא מן התערובות טוב ורע דק"נ אל צד הטוב והקדושה. והענין הב' הוא שע"י הכונה והדו"ר בקיום המצוה עולה החיות והניצוץ בבחי' אירות וכלים הידוע שיש בכל דבר מן ענין שבירות הכלים הידוע ונדבק ונכלל בשרשו. וב' הענינים הן כמו חיצוניות ופנימית. החיצונית היא בבחי' העולמות שנברר מעולם התערובות טוב ורע דנוגה אל בחי' עולמות דקדושה וטהורה היא מתערובות רע חס ושלום. והפנימית היא בחי' ניצוץ אלקי וכענין כח הפועל בנפעל ובחי' אל עולם הידוע. וכמו כן יובן בעבודתן של אבות העולם שלא הי' מגיע עד חומר גופני עולם הזה וקיום התורה ומצות שלהם הי' רק למעלה ברוחניות עליון ותחתון דהיינו בחי' העלאת מ"ל וזכוך חומריות העולם מתערובות טוב ורע לקרבם אל הקדושה אלקית שהיו הם בחי' מרכבה אלי'. אאע"ה במדת החסד חפרו עבדיו בארות בארץ שבהשגתו הרוחנית והאלקית הי' זה בחי' הבירורים והעלמ"נ בבחי' חיצוניות. ובחי' השגתו ודביקותו במדת החסד דקו ימין דז"א דאצי' עשתה פרי גמור בבחי' העלאת מ"נ בבחי' הנוק' לגבי הדכורא שיתן דעתו עלי' לזיווג הנז' כמה פעמים והוא על דרך מה שנתבאר לעיל בענין ויקרא שם בשם ה' אל עילם ולענין בחי' תיקון הפנימית הזאת הוא מה שכתיב אברהם תיקן תפלת שחרית וקבע מקום לתפלתו כמ"ש אל המקום אשר עמד שם את פני ה' שהעמידה זו תפלה הזאת היא ענין התעצמות והתקשרות והתדבקות בדביקות יותר עליון בכל פעם בבחי' קו הימין דז"א למעלה. וממילא היתה הירידה וההמשכה שאחר כך בבחי' חפירת בארות בפנימית וחיצונית הנזכר לעיל במעלה ומדרי' יותר עליונה וזהו שקבע מקום כלומר בחי' המקום הנזכר לעיל כאן באריכות עשה אותו קבע לעלות אלי' בהתקשרות התפלה ופי' ענין לשון קבע לומר שמה שעלה בהשגתו ודביקותו בעת התפלה נעשה כבר קנוי אצלו עד עולם לא יסור ממנה. אלא שבכל יום הי' עולה למעלה עליונה יותר וגם אותה עשה קבע לעולם באופן שבעמדו להתחיל ענין התפלה כבר הי' לו בחי' המקום הנזכר לעיל קבוע לעלות אליו וכפי ערך מה שזכה בעלי' בערך ההוא היתה ההמשכה למטה בעולמות בחפירת הבארות בפנימית וחיצונית. באופן שבחי' המקום, הי' קבוע אצלו תמיד לעת מצוא חפצו לעלות למעלה. ועל ידי זה הי' נעזר בעבודתו למטה בבחי' מרכבה שלא סר ממנו אפי' רגע א'. מובן שבחי' העלי' שלו בתפלה יש בה