חנה אריאל בראשית קב

זה בא בבחי' בנין פ' נוק' (ונק' ממכ"ע כידוע כ"ז) שהיא מדת המל' שישנה במשפיע שכך היא המדה למלוך על עם נפרד ממנו ומערכו דוקא עד שהם בערכם ומדרי' ישותם יתפעלו בעול מלכותו [כענין רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים הנז' בפה"ק שהוא ענין בנין הנוק' בעולמות] וכן הענין בכל פ' ופרצוף שכל עיקר ענין אצילות הפ' ההוא שהוא מוגבל לגבי ההתפשטות כח ואור ממנו כאו"א לפי ערכו ומדריגתו. הוא רק בשביל ענין המלוכה על עם. אך אעפ"כ בפרצופים עליונים דעו"א הדו"נ שלהם הכל ביחד בענין שא"א להעלות על הדעת ענין הדכר שאיננו גם נוק' ולא נוק' שאינו דכר. אצ"ל בפרצוף עתיק שהיא בחי' תחתונה שבמאציל (שנק' יחיד כידוע) והפ' הזה הוא מתנשא מימו"ע וידוע דשם ימו"ע הן מדות דפ' הנוק' התחתונה שנבנית במקום של עולמות [וימי עולם מדות דדכורא בחי' מקום הנ"ל] וכלומר שהוא מתנשא מימו"ע מלהיות בא ממנו כח מניע העולמות בערך הרגשתם את עצמם ליש ודבר. ואף שודאי הוא פועל בעולמות כמובן מהנ"ל ושנק' בשם פרצוף. אמנם כן הוא שפועל בעולמות כרצונו אבל ההתפעלות שלהן עד שאין מרגישים בעצמן שום התפעלות ושינוי ישותן לדעתן וצביונן וכענין נסים נסתרים שהן עפ"י הנהגת סדרי הטבע כידוע. והנה ההתפעליות בעולמות היא עכ"פ בחי' הנוק' דוקא [כי התפעליות מן בחי' הדכורא אף שהוא בחי' סוכ"ע וכנסים הנגלים דהפך ים ליבשה מבלי סבה מודעת ומורגשת להם אין זה כח העולמות כ"א כח נעלם הוא הפועל דוקא מה שאין כן נסים נסתרים הנה הטבע עצמה הוא הפועל ברצון המתנשא מימות עולם] אבל איננה נבדלת מן הדכר כלל מאחר שגם ממנה אין שום גילוי בא בעולמות וזהו מתנשא מימות עולם שענין ימות עולם הוא המל' שנק' התגלות כידוע ופ' עתיק מתנשא מזה שגם פעולתו בעולמות איננה בבחי' התגלות כלל להם. והטעם לזה הוא לפי שהוא בחי' תחתונה שבמאציל שנק' יחיד לבדו ואין אלקים (ההעלם אפי' לגבי העולמות) עמדי כידוע באופן שאין כונת פעולות הפרצוף הזה אלא בבחי' מה שהמאציל ב"ה צופה ומביט עד סוף כל הדורות. וזה הוא קצת ביאור בענין פרצוף עתיק ונוק' ואפילו בבחי' אריך אנפין שהוא ראשון לנאצלים והוא בחי' רצון העליון ברוך הוא מה שהי' נפעל בהן על ידי פרצופים זו"נ בחי' מקום הנזכר לעיל. והדמיון לזה הוא כגידי הרצון באדם שמצויים בכל תנועה ופעולה ואי אפשר מבלעדם אבל אין התנועה באה מהן כלל כי אם מגידי הדם שבלב דפליג לכל שייפין והרצון הוא סבת התנועה וקיומה. ולכן נק' בשם אריך שכח בחי' היותה סבה בכ"מ לכל המפעל הוא ארוך ומתפשט עד סוף כל כחות המניעים כמשל גידי הרצון הנזכר לעיל המתפשטים עד סוף כל הכחות הנפש האצולים להחיות הגוף בכל מיני תנועותיו. וכן ברוחניות הכחות שיש לך אדם מוצלח שכל אשר עולה ברצונו מסתבבים הענינים להעשות כן והיינו שכח רצונו מסוגל לפעול בעולמו כרצונו [וכענין טבעת הרצון הנמצא בס' החיצונים הנק' ווינץ פינגעריל]. והדמיון ומשל לפ' עתיק הוא ממי שהוא מוצלח עוד יותר ויותר ובר מזל גדול עד שמזלו פועל בקרב הארץ אף גם מה שלא עלה על לבו אפילו להיות לו רצון וחפץ בטובה כזאת וממילא היא באה מאליה. ומובן וידוע שכח המזל הוא זה. ודעת לנבין נקל גם הדמיון לפרצופי אבא ואימא שהן על דרך משל מי שאין לו ההצלחה הזאת שתבא פעולות מזלו ורצונו אל הפועל מאליו וממילא. אך עכ"פ ענין כח הזה ישנו לכל אדם רק הוא חלש מאוד אין בו חיילות לפעול כלום ועל ידי בחי' אבא ואימא שהם שרש המוחין העליונים דז"א מחבר כח המזל והרצון אל כח בחי' מקום הנ"ל ולמטה באדם התחתון בחיות הנפש האצולים בבחי' הרצון ושכל ומדות שלמטה מן הדעת וחכמה שמתחזקים ומסתייעים מן החכ' ושכל. וענין פרצופי יעקב וישראל ורחל ולאה [וכן יובן למשכיל ענין פ' ישסי"ת ואין להאריך כאן] אינם ענין לאנהגא בהון