חנה אריאל במדבר רלא

עד שיזוזו כל אבריו ויתנענעו בחיות רב ובהתפעלות עצומה עד שמתפעל ומתענג מטוב טעם השכל הזה אשר יסביר לו רבו כאילו הוא חיותו ממש. ולכאורה הוא נגד מארז"ל כל תלמיד שאין שפתותיו כו'. אך באמת אינו תרתי דסתרי. רק שבהתגלות חיצוני' הוא מתפעל ומתענג אבל בתוכו ובקרבו דא לדא נקשן מאימת רבו המשפיעו והא בהא תליא שמצד ביטולו לרבו בפנימיות כחותיו עד שאינו מרגיש א"ע ליש ודבר כלל נשפע עליו כח רבו בשכל הזה בכל כחותיו שיתנהגו ויפעלו פעולתם ע"י כח השכל הזה המאיר בו מרבו ואינם כח עצמו כלל. רק כח הרב הוא זה בהשכלתו ובדבורו ובהתפעלות לבו ובכל פרטי כחותיו. והוא ענין פנים של המקבל פי' פנימיותו בביטול והעדר עצמותו מכל וכל. וממילא נשפע עליו מרבו ג"כ מפנימיותו. פי' פנימיותו של השכל ההוא אשר ישפיע לתלמידו ג"כ ובכל כחותיו בתענוג ורצון ושו"מ ומדומ"ע הכל בפנימיות כחותיו של המשפיע כידוע בענין רוח אייתי רוח ואמשיך רוח. ולפ"ע ע"ר ככה יתגלה בחי' עומק תחת. והנה מזה יוכל להיות הולדה. היינו בהפרדו מרבו ויחזור על לימודו (חפר הרנה) ליחוד וזווג. אבל עדיין לא קבלה השפעתה מהחתן. ככה לא נתקבלה עדיין בו אור האלקי כי טוב הוא. רק שמיועד לכך. אך הנה זה הכח הי' בתמידות רק בדורותיהם שהי' לבם רחב כפתחו של אולם ולא היו צריכים לדבר אחר. והיו תמיד באופנים אלו. אם להתענג מאלקותו ית' ואם לתקן א"ע שיהיו מוכנים לכך. אך בדור זה היתום תכפו הצרות ונתמעטו הלבבות עד שגם זה לא נמצא כ"א א' בעיר ושנים במשפחה. רק זה הכח נשאר גם כעת שירע לבבו על רוב יגיעתו בעניני ההוה ונפסד אחר התבוננו גודל ההיזק המגיעו מזה כנ"ל באריכות (במדריגה הא' בבריחה מן ההסתר הנ"ל) והוא הוא על ידי כח הנשמה אשר בקרבו. בצירוף תומ"צ אשר הנחילנו בוראנו. והוא הוא ענין שידוכין הנ"ל כנודע בענין השידוך שהוא רק שייכות הכלה ששייכת לחתן זה ולא לזולתו. אבל עדיין אינו אפי' הבדלה הנ"ל. והראי' כי אנו רואים בחוש שכמה שידוכים יבטלו והי' כלא הי' כלל ממש. רק שלפי שעה זו אינה מיוחדת ושייכת רק לזה. ככה יובן למשכיל למע' ששידוכים הוא ענין הנ"ל ברוע לבבו אשר ירע לו מהפרדו מאלקות. ואינו שייך לפי שעה זו רק לאלקותו ית' ולא לעניני העולם אבל בהולכו לעסקיו תיכף ישכח כח זה ממנו כנ"ל במשל שאינו רק שייך לאלקות ית' שיוכל לזכור את רעתו ולהתחרט אך תיכף יבטל, ועתה נבוא לבאר הפסוקים בע"ה. ותחלה יש להעיר מה צורך הי' דוקא שאהרן ידליק את הנרות גם שינוי לשון בהעלתך אינו מדוקדק לכאורה ויש להקדים תחלה. בענין כי אל דעות ה'. פי' שסובל ב' דעות ד"ע המשפיע וד"ת של המקבל (כמבואר בכ"ד בכתבים). ויובן ביאורו בהקדים ביאור ענין סובב וממלא בכלל, דהנה ענין סובב ביאורו שהכל בו כלולים עד פרט היותר אחרון כמאמר אין בפרט אלא מה שבכלל. וידוע המשל לזה מהנפש טרם בואה להחיות את הגוף בכלים מכלים שונים. שבודאי אין כל חדש בהתלבשותה בכלי הגוף להחיותם כי מאין נמצאו כל כחות הנפש בגוף כרצון ושו"מ ומדו"מ אם לא שהיו בנפש גם תחלה קודם התלבשותה בגוף. והנה איך נשער אותם הכחות בנפש בלי גוף. אם לא שנק' את הנפש בבחי' מוגדרת מהכחות ההם. מאחר שהנפש היא תכלית הרוחנית ומושללת מכל הכחות האלו המתלבשים בגוף בודאי לא נקראנה רק בשם מוגדרת. פי' שהיא מוגדרת ומיוחדת להאיר בכלי הגוף. באופן זה דוקא ולא באופן אחר. אבל לא שהכחות ההמה נמצאים בה טרם בואה בגוף. ככה יובן למע' בענין סובב הנ"ל שפירושו שכל העולמות בטלים בו בתכלית הביטול ואינם במציאות כלל, רק שמוגדר ומיוחד להאיר רק בבחי' ע"ס ובד' עולמות אבי"ע דוקא. אבל לא שנמצא בו במציאות נבדל בחי' ע"ס וד"ע אבי"ע הנ"ל ולכן בהאירו לעולם האצי' בגילוי מאחר שהוא קודם הפרסא ומסך המפסיק בין אצי' לבי"ע נא' שם אחליפו דוכתייהו ואור החסד מאיר