חנה אריאל במדבר קלה

דאצילות שעי"ז תהי' תפיסא בי' בחי' החכמה דנמצאים. וכן ספירת החסד היא ירידת אא"ס להיות תפיסא בי' מדת האהבה של הנמצאים דהיינו שע"י בחי' האהבה לה' יהי' האוהב דבק בה' ממש מהו"ע אא"ס דוקא. כידוע דכל קראינו אליו היינו אליו ולא למדותיו אעפ"י שאין הקריאה אלא בשם וספירה דוקא. וזהו ענין יחוד אא"ס באו"ב דספירות וכו' ולהבין את זאת איך ע"י האהבה יהי' בחי' הדביקות באא"ס דלאו. מכל אלין מדות כלל. הוא עפ"י מ"ש במאמר איהו וחיוהי שדוקא מבחי' מהו"ע של המאציל ב"ה שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס בלי שום עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה וכו' עיי"ש. נמצא שכל הנבראים מאין ליש הם עלולים מעצמות אא"ס דוקא כמבואר שם ובלק"א כידוע. רק שהוא ע"י ירידת אור הא"ס ויחודו בי"ס דאצי' היורדים ומתלבשים בי"ס דבי"ע דמנייהו פרחין נשמתין לב"נ. ע"כ כמו שהתהוות ובריאת הנר"ן הוא מאא"ס המתייחד בע"ס דאצי' ומלובש במקום שורש הנר"ן ככה ע"י התעוררות כח הנר"ן ועלייתן מהתלבשותן בגוף ונפש הטבעיית עד לשרשן הנ"ל שמה נגלה עליהן אור הא"ס שהן עלולין ממנו ממש כנ"ל. וכמו שהוא במדת האהבה ככה יובן גם בבחי' החכ' שע"י התעוררות כח החכמה דנר"ן ועולה לשרשו במקום שנברא שם עיקר מציאותו מאין ליש בטרם שירד להתלבש בגוף ונפש הטבעית ושם הוא מתדבק באא"ס העילה שלו שהוא מהו"ע אא"ס שמלובש בספירת החכמה דאצי' המלובשת בחכ' דבריאה או יו"ע. ומי שיש לו נר"ן דאצי' ולמעלה מעלה יעלה הנר"ן שלו גם לשם להתדבק באא"ס המיוחד בחכ' דשם. ושם הוא רואה מאש ר"ל מכיר אור הא"ס המיוחד באותו הספי' ולא שרואה כלי הספי'. ומשם יורד האור ומשתלשל עד למטה בהתלבשות הנר"ן בגוף ע"ד וסדר ירידת והשתלשלות הנר"ן עצמן להתלבש בגוף. וכל זה הוא ענין יניקת הנר"ן משרשן ובזה אין האא"ס יורד מן המקום אשר ירד שם בתחלה להאציל ולברוא את הנר"ן. רק שבעלות הנר"ן לשם מוסיפים כח בגבורה שלמעלה להיות מאיר משם עד למטה בגוף בתוספת אור ושפע כפי סדר ההשתלשלות. ועד"ז יוכל להתגלות למטה אפילו בבחי' ראי' חושיית הנז' בלק"א. וכה"ג הוא ראי' דרשב"י הנ"ל והכל הוא בחי' יניקה מהשרש כנ"ל שהוא כעין נביעת המים מן המעיין שבא העלם התהום אל הגילוי. ככה בחי' אור הא"ס סתימא דכ"ס המתייחד ומתלבש בשרש הנר"ן ומקור בריאת' נובע מבחי' הכתר דנר"נ ע"י החכמה שנק' מעיין להיות מתגלה בבינה והשגה ואפי' עד בחי' ראי' חושיית כנ"ל. אבל מראה הנביאים הוא כמו ראי' גופניית ממש שרואה הרואה את הדבר זולת נר"נ שלו. כמו שרואה אדם בטל נר"נ זולתו שעיקר ראייתו והשגתו את האדם זולתו הוא כמו שכבר נשתלשל הנר"נ בגוף ואף אם ע"י ההסתכלות בפרצוף האדם זולתו יכיר גם הנר"נ שלו אין זה כ"א ע"ד אחיזת האור ע"י הכלי. דהיינו האור שירד ונאחז בכלי. וכמ"כ במראה הנבואה יורד. אור הא"ס ומתחבר במראה המתודע אל הנביא כמ"ש במראה אליו אתודע. שהמראה היא דמות כבוד נברא שבו מתחבר אא"ס להתגלות אל הנביא העולה עד מקום ומדרי' הכבוד הנברא לפי מדרי' נבואתו, ולכן א"י לראות כ"א בבחי' בי"ע ולא באצילות ששם הכלים הן בלי מה פי' בלי מהות כלים כידוע וזהו האבות אי"ו הן המרכבה ממש ולא בחי' רואים מראה נבואה. דהיינו מה שאאע"ה הוא בחי' החסד אין זה שהי' רואה בחי' כלי החסד אלא כמ"ש בלק"א שכל ימיהם לעולם לא הפסיקו אפי' רגע א' מלקשר, דעתם ונשמתם בביטול דזיו השמש במקור שהוא בחי' ביטול בעצם ממש (כמ"ש במ"א שהוא כעין ביטול העבדים לפני המלך בעיני המלך עצמו). וממילא ומאליו הי' נמשך מאאע"ה בחי' מעשה האסדים בהכנסת אורחים וכו' ומיצחק אע"ה הי' נמשך מאליו וממילא בחי' פחד הבורא ית' אל כל רואיו ע"ד דוגמא ממ"ש וראו כי שם ה' נק' עליך ויראו ממך.