חנה אריאל במדבר קכו

שנצטווה בדבר שאין לו הנאה ותועלת לשנות ח"ו. וגם סמיכות מעשה המנורה מקשה זהב למה נאמר כאן והלא כבר נאמרה במקומה. דרז"ל כשהקריבו כל הנשיאים לחנוכת המזבח נתקנא אהרן שמשבטו לא הקריבו אמר לו הקב"ה שלך גדול משלהן בהעלתך את הנרות. וזה הדבר צריך תבונה בו. ועוד י"ל דלפי"ז ענין בהעלותך נמשך אל פ' חנוכת המזבח. א"כ למה התחיל כאן פ' וסדרא בפ"ע. ועוד י"ל למה הפסיק בין ענין הלוים שנא' בפ' נשא ובין הבדלת וקדושת הלוים שנא' בפ' זו בכל ענין הסיפור דויהי ביום כלות משה להקים את המשכן שהי' בא' לחודש וכאן הי' מעשה הלוים שבפ' נשא ופ' זו הכל בחדש השני ומפסיק בנתיים במה שהי' קודם לכן באחד לחודש הראשון. ביום כלות משה איתא בזוהר כלת כתיב דא כלת משה דנחתת לארעא. ותמהו ע"ז שבכל ס' המסורת נמצא תיבות כלות מלא בוא"ו דוקא. בפ"ק דחגיגה אין עצבות לפני המקום שנא' עוז וחדוה במקומו. ומקשה והא כתיב ויקרא ה' צבאות לבכי וגו'. ומשני ל"ק הא בבתי גוואי הא בבתי בראי. בבתי בראי עוז וחדוה ובבתי גוואי כתיב במסתרים תבכה נפשי מפני גוה. מאי מפני גוה מפני גאותן של ישראל שניטלה ונתנה לאוה"ע. וי"ל מהו גאותן שחסרה שתבכה נפשו ית' עליו. הלא מאוסה היא הגאוה וגם י"ל מהו הענין שניתנה לאוה"ע וכי אין להן משלהן. במשנה האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין. ובגמ' מ"ט לפי שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים כלומר שלכן מצוה על שילוח הקן מפני שמתפעל ברחמים על העופות ח"ו ואינן אלא גזירות. והל"ל מצותיו של הקב"ה שהרי במדותיו ית' ודאי יש מדה"ר כידוע שעלה במח' לברוא את העולם במדה"ד ושיתף עמו מדה"ר. וכן י"ג מדה"ר שאומרים בכ"י ובחודש אלול ובעשי"ת. ותמיד אנו מבקשים ברחמיך הרבים רחם. ואלולי הרחמים לא הי' העולם מתקיים. בפ' ציצית אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ להיות לכם לאלקים אני הוי' אלקיכם מהו כפל הדבר דאני ה' וגו'. וגם ממשמע הלשון אומר תחלה אני ה' אלקיכם גם קודם והוצאתי אתכם מאמ"צ להיות לכם לאלקים אני ה' אלקיכם זהו דבר נוסף להיות וגו'. הענין דבעת יצ"מ הי' דבר חדש מה שלא הי' כלל קודם יצ"מ והיינו שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה שגילוי כזה לא הי' נמצא. והותחל הענין בנגלה עליו אדון הכל דאאע"ה וביצ"מ נעשה בשלימות (והוא כמ"ש בלקו"ת שלא הי' זווג למעלה עד שבא אאע"ה ונרמז בו אב"ר מ"ה. ובשעת יצ"מ הי' זווג דגדלות למעלה וחזר לבחי' קטנות עד מ"ת. שהי' אז הזווג דגדולת בתכלית השלימות). ידוע שהרצון לברוא העולמות שהן בכללותן כטיפה בים אוקיינוס אפי' נגד אור והארה בעלמא דא"ס ב"ה. כתוב בע"ח ובסה"ק שהוא להראות שלימותו ולגלות שלימות מדת המלוכה וכן שאר שמותיו. ויובן ד"מ חכם גדול מאד שכל דבר חכמת בינה לא שגבה ממנו זהו שלימותו לבדו. אולם מה שיש בו עוד כח נפלא שיוכל להבין כל חכ' נפלאה לכל מי שיהי' זהו ודאי שלימות עוד יותר גדול וזה השלימות לא ימצא כ"א כשיש ב"א מקבלים החכ' ממנו. ובלא בנ"א זולתו אין לשלימותו זה מקום כלל. וכן ענין המלוכה שהיא ג"כ קצת כדמיון כח החכ' הנ"ל אלא שאין מלך בלא עם ששלימות המלוכה הוא להישיר ולהעלות גם עם מלשון עמום שאין בו חכמה כלל. אעפ"כ יש כח במדת מל' ואימתו המתפשטת עליהם לשנותם ממהותם לגמרי ולעשות מהם כל מה שעולה ברצונו. וגם כבוד מלכים חקור דבר. פי' שכבוד המדת מלוכה דהיינו שהוא לבדו מלך ואין כמוהו מרומם ומתנשא יבא דבר עמוק הזה שהוא בודאי אינו נראה בעליל כ"כ שהרי גופו ככל אדם והוד כבודו אינו גלוי אלא לחכם ומבין שרואה אותו ולא להמון העם שאין מבינים כ"כ וכ"ש שגם אין רואין אותו. וכבוד מלכות הוא ריבוי החיילות וטכסיסי מלכות שאין דומה להם כלל וכלל בשום אדם זולתו עי"ז נראה ענין העמוק דרוממותו בעליל לארץ לעיני כל בשר. וכמ"כ ק להתבונן