הגהות יעב"ץ על זבחים קב.

רש"י ד"ה ויש אומרים כו' ורב דאמר כיש אומרים. נ"ב אבל כחכמים לא אתי. מדמקשי תלמודא מברייתא דמי ראה נגעי מרים וזה היה מעשה בשנה שניה. וכן מחמש שמחות שהיו ביום השמיני למלואים. ש"מ ע"כ דהוה ס"ל בדרב דלא אשבעה ימי המלואים בלבד קאמר. אלא אכל ימי חייו. והא דלא משני הכי דלמא רב ל"ק אלא אז' ימי מלואים. משום דלשון בכ"ג לא משמע רק ז' ימים בלבד. ועוד דקאמר וחולק בקדשי שמים דדייק לה מדכתיב למשה היה למנה דמשמע לשון חלוקה בשוה. דכ"ג נוטל מחצה חלק בראש. ואם איתא אכתי לא הוו כהנים הדיוטים. ומאי חלוקה שייך הכא השתא בז' ימי המלואים. אלא רמז לו הכתוב הזה. שהוא יטול לעולם חלקו בראש ככ"ג. ואפשר לומר דלעולם קאי רב אזי"מ ואזדא ליה רב בשיטת רבי רבו האומר (לקמן פפ"ח דף קטו ע"ב) זו פרישת נדב ואביהוא. והבכורות פסקו מלעבוד בסיני כדאמר ר"ח התם. דלפום הכין שייך לומר ששמש משה רבינו ע"ה בכ"ג. שכבר היו כהנים מסיני. משא"כ לריב"ק התם דאמר זו פרישת בכורות שלא שייך לומר שהיה משה כ"ג בזי"מ. כיון שלא התחילה כהונה עד שמיני בו. דל"פ אברייתא דעשר עטרות. וצ"ל ודאי דכי קאמר ששמש בכ"ג. כל ארבעים שנה קאמר. וכנ"ל. מיהא רבי ודאי פליג אההיא ברייתא דעשר עטרות:

תד"ה אני וכו' שהיתה טהורה. נ"ב עי' שו"ע (ח"א ס"ק לח):