הגהות יעב"ץ על יבמות קכב.

זילי לקמיה דר״י דחריף. נ״ב אפשר חריף היה יותר מאביי אע"ג דלגבי רבה לא היה חשוב חריף כדאיתא שלהי הוריות. א"נ חריף לפשוט מיד מכח שהיה בעל שמועות כדקרי אנפשיה ורב תבואות וגו' (סנהדרין מ"ב א') לכן אינו משהה את השואל ופוסק הדין מיד. ושמא מטעם זה לא א״ל ג"כ לילך לפני רבא כדהוה אמר אדמגרמיתו בי אביי כו׳ (ב"ב כ״ב א׳. ובאמת גירסת הרי״ף ורא"ש כאן רבא. וכמ"ש בחולין ע״ז א' אלא דשם איתא ר"א בר מתנה והכא ר"א בר אהבה) ואין תימה שהלכה לפני תלמיד תחלה כי שמא היה במקומה ורב יוסף במקום אחר ובודאי נטל רשות מרבו להורות. אבל עדיין יש לדקדק מ"ט לא שלחה אביי לפני רבו. אולי רחוק משם היה וחס על טרחתה:

במשנה בצלמון. נ״ב דילמא הוא הר צלמון דקדא:

גמ' ודילמא שד הוה וברש"י ד״ה לימדני יונתן שידא שד היה. נ״ב אין תמיהא שהיה לו שם כשם בן אדם. דהכי אשכחן נמי יוסף שידא פע"פ (ק"י א׳) ובר"פ מ״ש (ערובין מ"ג א'):