הגהות יעב"ץ על יבמות קה:

אגב יוקריה כו' נ"ב היה צר לו המקום לא היה יכול לישב דחוק והלך לבקש לו מקום פנוי שיוכל לשבת שם בריוח:

שס א"ל וכי אתה הגון כו'. נ"נ קנטרו כל כך. לפי שחשדו שעשה כך מגאוה שאינו חושש לכבוד היושבים שפוסע עליהם וקעבר אזקן ויראת. הלכך לא היה בעיניו הגון ללמוד תורה מרבי מאחר שאינו מקיים ד״ח וכל השונה לתלמיד שאינו הגון (חולין קל״ג א׳). ורבי דשתק דילמא נמי לא שפר בעיניה דעבד הכי:

שם ברבי. נ״ב נוטריקון אב רבי ודרכם להשמיט האל"ף ממלת אב לקצר כמו שנהגו לומר רב שהוא רב אבא. רבין ר׳ אבין. ובירושלמי אומרים בא במקום אבא בון במקום אבון:

תד"ה ובא. אודיק לי׳ רישיה מן כוותיה. נ״ב הביט אליו מן חלונו שבבית האסורים:

שם כושין. נ"ב פירוש כלי כוש שהוא ג"כ מכלי הטויה ואריגה כמו כוש וכרכר שהוא פלך שנשים טוות בו. וכלפי שעשה ריה"ס בדרך חכמה להראות עצמו כמוכר כלי מלאכת אריגה שהם צינוריות ומחטים כדי שלא ירגישו בו שומרי בה"א ששואל על ד"ת (כי גזרת שמ' היתה ונתפס ר"ע על שעסק בתורה כדאיתא בפ' הרואה (סא:)) ובאופן זה העלים שאלתו בתוך דברי הכרזתו אם ימצא קונים. ור"ע הרגיש וידע שלשאול דין חלצה בינו לבינה הוא צריך. אף ענהו בחכמה ע"פ דרכו אית לך כושין. כלומר אין אנו צריכים אלא לכושין ובאופן זה אית לך כשר. ולא הבינו השומרים ולא שמו לבם לזאת: