הגהות יעב"ץ על תענית לא.

גמ׳ ובת סגן מבת משוח מלחמה. נ"ב תימה הא בהדיא תניא (שלהי הוריות) משוח מלחמה קודם לסגן:

שם שאין האשה אלא ליופי. נ"ב הכי תני ר"ח פרק אע"פ (נ"ט ב'):

שם ובלבד שתעטרונו בזהובים. נ״ב ע"ד שאמר ר׳ ישמעאל (ספ"ט דנדרים) בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן. וכן אמרו (סנהדרין כ"א א') עה"פ ויצא לך שם בגוים ביפיך שאין לבנות ישראל לא שער בית הערוה כו'. מכלל שהיופי כולל את כולן בעצם. לא נבדלו אלא במקרה העוני והדוחק שמכעירן צפד על בשרן עורן. וכשמאכילים ומשקים אותן ומעדנים וממרקים אותנה חוזרות יפות כלבנה. ותר״ח הרוצה שיעדן אשתו כו' והרוצה שילבין בתו כו' כדאיתא פאע״פ (כתובות נט:) והיינו בישראל אבל בנות מזוהמות ומפורמות גם כי יכבסו בנתר וירבו להן בורית נכתמות:

שם מחול כו'. נ"ב ביום חתונתו וביום שמחת לבו לב השמים היינו דמסיים נגילה ונשמחה בישועתו ככתוב ממעיני הישע"ה גי׳ השכינה. ונקרא ג"כ מחול שבו נמחלו כל העונות. ועמך כלם צדיקים. ע"י כך הוא יושב ביניהם ישיבת קבע כתפארת אדם לשבת בית. וכל אחד מהם מראה באצבעו. אצבע אלהים היא. מן היד הגדולה. לכן לא אמר באצבע אלא באצבעו. היינו אצבע ו"ו. גי' ז"ה קוינו לו: