הגהות יעב"ץ על סנהדרין נב:

גמרא כיון דכתיב שריפה באורייתא דכתיב כו'. נ"ב עמש"ל (מ"ו ב'):

תוס' ד"ה טעה כו' חוזר. צ"ל חזר ונ"ב כוונו להשמר דלא נימא מנלן דטעה דילמא כדראב"צ הוא דעבד. לז"א דאף ר"א הדר ביה ודאי דחלילה לו לחלוק על הרבים. ברם אכתי איכא למידק בהך עובדא דר"ח. דילמא לעולם ר"ח לא קטעי מידי. אטו מתני' לא שמיע ליה [עי' מהר"ם] אלא ודאי ידע מתני' וברייתא. ואדרבה משום דאיהו בזמן החורבן הוה שכבר בטלו ד"נ. לא דן אותה במיתת ב"ד ממש אלא מעין אותה מיתה ודומיא דעובדא דבר חמא (פז"ב) [לעיל כז] דאמר ר"ג אי ודאי קטל לכהיוה לעיניה דסומא חשיב כמת וגם משום דב"ד הורגין שלא מן הדין אלא לצורך שעה למגדר מלתא. וה"ט דר"ח דלא עבד בה עובדא דשריפת ב"ד כי היכי דלא להוי כשריפה שנמסרה לב"ד ואתי למטעי ולמידן ד"נ. ומ"מ כעין דאורייתא עבד [ועי' רש"ל]:

ד"ה בזמן . מלמד כו'. נ"ב א"א משם אין כ"כ ראיה דילמא היינו בא"י דוקא הוא דבטלה ד"נ משבטלה סנהדרין מלשכת הגזית דכתיב דברי ריבות בשעריך אבל בח"ל לא קפיד קרא להכי דייק הכא מה כהן דמיותר לאתויי ח"ל: