הגהות יעב"ץ על נדה ח:

גמ׳ ואיכא דילדה לשבעה. נ״ב עי׳ פרק בן סורר ומורה (דף ס״ט ע״א) דמסקינן יולדת לשבעה נמי עוברה ניכר לשליש ימי׳ וא״כ בתרי ותילתא סגי. ופרש״י קמ״ל דאזלינן בתר רוב נשים משמע דס״ל אע״ג דהוכר עוברה לסוף ב״ח ושליש עדיין מטמאה למפרע עד תשלום ג״ח שלמים. י״ל דלא חייש למיעוטא לקולא ואע"פ שמוכיחה בצדה כריסה מעיד שמעוברת היא ס״ל מ״מ אינה מסולקת דמים עד מלאת לה ג״ח לעוברה והיינו משום דלר״מ אפי' ראתה בעונות של ג״ח אחר ג״ח דיה שעתה (ור"י ס״ל ג' עונות בלי ראתה) ולפי״ז קשה (חסר איזה תיבות) ולכן נ״ל לפרש הא דבעי וכמה הכרת העובר לאו לענין דיה שעתה קאמר אלא סימנא בעלמא קיהיב להכרת (העובר) דנ"מ לענין ספק בן ט' לראשון (ע״פ החולץ) ואיידי דאיירי בהכרת העובר נקיט לה אבל לענין דיה שעתה בהכרת עובר (חסר איזה תי׳):

רש״י ד"ה לאו רבנן וכו׳ דפליגי עליה דר״א בשאר אילנות כצ״ל:

ד״ח למקח וממכר וכו׳ לפי שעושה פירות מרובין כצ"ל:

ד״ה שלא נקצצה וכו׳ שירבה עביה ותוציא ענפיה הרבה כצ״ל: