הגהות יעב"ץ על נדה ע

תוס׳ ד"ה כתוב א' וכו' מהנה נשאתי פניך וכו׳ ומן וישא ה' פני איוב כצ"ל. ונ"ב ולא מקשי מנייהו משום דבלוט מלאך הוא דקאמר לה. וידוע שאין הדבר תלוי בו אלא משום דלא נגזרה על אותה העיר גזרה. וכבר אמרו חז"ל שלכך נדחה ממחיצתו לפי שלא תלה הגדולה בבעליה. גם לא היה משא פנים בדבר אל לוט אלא לתת שאלתו להציל את העיר ההיא ומה׳׳ט נמי לק״מ מאיוב דאותו נשיאות פנים כמו כן לא היה לאיוב בעצמו אלא בהתפללו בעד רעהו ותלמודא לא אקשי אלא ממשוא פנים לאדם עצמו להעלים עין מחטאיו שלא תלקה מדת הדין נגד הכתוב לא ישא פנים דמיירי בהכי לומר שאינו מוותר כלום ואפי' לאוהביו והיינו דק״ל מהכתוב ישא וגו' דמאי מוסיף בברכה זו האחרונה על השתים דלכאורה כבר כוללות כל ברכות טוב אלא לישנא יתירא לאוסופי קאמר דאפי' אין עושין רצונו של מקום יתנהג עמהם לפנים משורת הדין מש״ה מקשה אהדדי: