הגהות יעב"ץ על נדרים לג:

גמ' על מחזיר לא קא מהדר ליה . נ"ב צ"ע היכי דמי או באבדה גמורה שחייב להחזיר מד״ת וכדמשמע מלישנא דתלמודא דקאמר דכי מהדר ליה מדעם דנפשיה קמהדר ליה וכ"מ נמי מפרוטה דר״י א״ה מי מצי לעכובי אבדתו לעבור על ד"ת ותו דא״כ פשיטא דמתהני מיני' ודוחק לומר (חסר כאן איזה תיבות) טובא. ואי בדלא מחייב לאהדורי כגון המציל מזוטו של ים כה"ג רחמנא זכי ליה ומאי פרוטה דר״י איכא מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה. ותו קשי' רישא דל"ש אלא בשנכסי מחזיר אסורין כו' דהא ודאי מהני ליה ולא מדעם דנפשיה קמהדר. וי"ל אב"א באבדה שחייב בה ד"ת ודקאמר השתא דלא קמהדר היינו איהו גופיה לא מהדר ולא מצי לקיומי מצוה בגופיה. אלא אי איכא אחריני קרי להו ואינהו מהדרי לי'. ואי ליכא אחריני ודאי לא מצי שביק לאבדה וכי טרח בה נמי לא מעכב לה גביה אלא מהדר ליה ע״י אחרים או קורא לבעל אבדה שיטלנה. ונ״ל אם לא מצא מי שישיבנה אלא הוא שמין שכרו מה שמרויח פרוטה דר"י ואותה הנאה תפול להקדש דרחמנא חייביה לקיומי מצוה. ואב״א אי בשל תורה איירי מתני' אה"נ דבכל גוונא מהדר אליבא דכ"ע וליכא טצדקי למפטרי מחיובא דרמי רחמנא עליה. אלא הב״ע באבדה דרחמנא שריי' ואפ"ה מצוה לאהדורי לפנים משורת הדין ולא יהא אלא צדקה וג"ח. נמי מיפטר מפרוטה דר"י כי עסיק בה. ודאוקימנא למתני' בשנכסי מחזיר אסורין כו' דמהדר ליה מדעם דנפשי מתוקמה כשהדירו מנכסיו בלבד ולא אסר הנאתו עליו וטרח בהשבת האבדה ע"מ שלא לזכות בה לעצמו אלא לבעל אבדה. ודוק זה נראה נכון:

רש״י ד"ה דברי חנן היא כו' דאי מתני' כהנים גדולים כצ״ל:

שם ד"ה פרוטה דרב יוסף כו' דליהבי שביק. נ״ב נראה דלא ניחא ליה לפרושי דלא שכיח עני כי לא יחדל אביון ובגמ' רפ"ק דר"ה (דף ו ע״א) לענין ב"ת צדקה עובר עליה לאלתר דהא קיימי עניים:

ר״ן ד"ה גזירה שלא לפרוע כו׳ ומריקו ליה מאי דהוי חמי. נ״ב פירוש וניכה לו מה שראוי לתת בשביל שכירות שהיה שרוי בביתו: