הגהות יעב"ץ על נדרים כ:

גמ' אינו מספר עמי כו'. נ"ב לרצותה. כרב דשח ושחק ועשה צרכיו [ברכות] וכ״ד עה״פ מה שחו על שיחה שבין איש לאשתו בשעת תשמיש:

שם ואמרתי לו מה טעם . נ"ב בחצות לילה לא עיינתי בא״א כשיזדקק לה קודם שעדיין ב״א נעורים וישמע קולה של שכנה אע"פ שאינו רואה אותה ול״א מ״מ קול באשה ערוה ויבא להרהר בה בשעה שנזקק לאשתו והוויין בני ערבוביא לפיכך המתין עוד ולפ״ז יש עוד טעם נוסף כדי שלא ישמעו קולה כשהוא מספר עמה. ואם אמנם יש לבעלי ס"ת טעם עמוק ועצום מזה לזווג בחצות הלילה איתא להא ולהא כנודע שיש לד״ת טעמים חיצונים ופנימים:

שם דמצייני כמלאכי השרת . נ"ב פרק ב״מ [דף כו ע"ב] על ריב״א שהיה מתעטף בטלית והיה דומה למלאך ה' צבאות ות"ח שבבבל מצוינים:

שם אמר רבינא לא נצרכה אלא דאפי' שתיהן נשיו כצ"ל:

ר"ן ד"ה בני אנוסה וכו' לא הויא אנוסה ממש ואנוסה מיירי. נ"ב דאגב אונסא מרציא ליה שאונסה בכפי' ומכריחה בע"כ ובהכאה: