הגהות יעב"ץ על מועד קטן טז:

יצא ר' חייא כו'. נ"ב צ"ע שהיה ר"ח ממרה ע"פ נשיא. וי"ל כההיא דשלהי נגמר הדין בעמשא דדרש אכין ורקין כל אשר ימרה את פיך יכול אפי' לד"ת כו':

שם הוה יתיב מ"ע קמיה דשמואל כו'. נ"ב שהיה שמואל יושב בראש. ובדין היה מ"ע יושב בראש משום שהיה אב"ד כדאי' בפרק במה בהמה [נ"ה א'] הלכך מיבעי למעבד ליה יקרא טפי משו"ה היא שעתא יתיב שמואל קמיה כתלמיד לפני רבו. והיינו נמי דחיקי ליה דוכתא למ"ע בציפתא. בשעה שיושבין בדין היו קובעין מקום למ"ע לכבוד ולתפארת כגון כסא יקר או מצע נאה על המחצלת שהיו רגילין לישב עליה בשעת הגירסא כדאמרינן [ברכות כ"ה א'] הני ציפי דבי רב. וכדי להראות קצת שררה היו מיחדים לו מקום חשוב בפני עצמו. כי היכי דלשתמען מיליה דמ"ע. כלומר שיהיו דבריו נשמעין לבעלי דינין ותהא אימתו עליהם. כך נ"ל ברור בס"ד ופרש"י אינו ברור אצלי:

שם תהא ראש לשלשת אבות. נ"ב דאיהו מלך ואינהו לאו מלכי וכתיב [מיכה ב] ויעבור מלכם לפניהם: