הגהות יעב"ץ על משנה כלאים ט

בר"ש פשתן שצבעה בחרת. נ״ב שחור כדתנן התם (נדה יט א) שחור כחרת:

שם מ"ד: שכעס ר׳ אמי על אותו שאמר לחברו כו׳. נ״ב נראה דה"ט משום דס״ל כסתמא דבסמוך דבר שאינו מתכוין אפי' לכתחלה מותר. כ״ש באינו יודע וגם בבה״מ. ושמואל סבר לה כמתני׳ דלעיל דאסרה דשא"מ (עי' בשבת קיא ב וש״מ דשמואל ס"ל כר״ש ועתוס׳ שם קי ב בד״ה ת"ל. אבל הגירסא שלנו בפרק מי שמתו אר״י אמר רב וא״ש דרב ס"ל בכמה מקומות כר״י). א״נ דוומא בשוק אזיל לחומרא. אבל בבה"מ מודה דשפיר דמי כה"ג דאינו מתכוין:

מ״ד שם דיאמר לבר ראשון נ״ב בר ראשון שם הרצען:

בסוף מ"ט שם וחוט אחד של פשתן. נ"ב בצד זה:

בפירוש הרא״ש (אות י"ב) וקשר כו׳. נ״ב י"ל דחבור יחדו בעינן דהיינו דבוק מהודק שניהם יחד לאפוקי כה"ג שאינם דבוקים ואדוקים שכל אחד נפרד מחברו מתנועע אילך ואילך. אע״פ שקשורין ביחד אינן עומדים בשוה זה אצל זה כלל. הלכך לא חשיב חבור אע״פ שהקשר מחברם דרך תלייה הוא. ולא חבור אחיזה יחדו בשווי:

שם (אות י"ג) דאין שני ראשי החוט כו׳. נ"ב י״ל שקושר ראשי החוט כל אחד לבדו בעצמו: