הגהות יעב"ץ על מגילה כז:

גמ' במה הארכת ימים. נ"ב דשכר מצוה הכתובה בתורה בהאי עלמא ליכא וכמ״ש בלח"ש דאבות:

שם ר"ה אינש גוצא. נ"ב יל"ד מה צריך להודיע גנותו. י׳׳ל שבזה יש התנצלות לר"ה דלא אהדר ליה לרב וכן למר משום דרב ארוך בדורו הוה כדאיתא בהמפלת (נדה כ"ד ב') וכן בפרק ראשית הגז (קל״ז ב') קרי ליה אבא אריכא וחשש ר"ה להשיב לו כברכתו כי אם תתקיים בו כמו שברך הוא לר"ה אזי לא יתכסה בו כל גופו ואולי לא יגיע למחצה ולשליש גופו לכן יפה השתיקה והניחו על שכר ברכה המובטח למברך בעין יפה. שכל המברך מתברך דכתיב וטוב עין הוא יברך:

תוס' ד"ה ולא כו׳ אפי' כנוי דלא הוי גנאי. נ"ב כי מראה שאינו מחשיבו לקרותו בשמו. כמ"ש במדרש שהיה דוד מתרעה על שקראו אותו בן ישי כאילו א"ל שם. וצ"ע שמצינו כ"פ בתלמוד שלא הקפידו על כך כמ"ש ב"ע חוץ מן הקרח הזה (בכורות נ"ח א') וכן בן זכאי בן כתירא דכוותייהו טובא: