הגהות יעב"ץ על קידושין לב.

תוס׳ ד"ה רב יהודה וכו׳ דאל תחזור בחנם לא איצטריך קראי. נ"ב דרשע הוא שמונעו ממצוה בחנם ולדידי משו"ה ליכא למישמע די"ל שהוא שונאו של בעל האבדה ואע״ג דהשתא נמי י"ל ממ"נ אי רשע גמור הוא שמצוה לשנאותו מ"ט לא ישמע לו ואי בכשר (או שראהו עובר עבירה יחידי) מ״מ מצוה הוא לכוף את יצרו אפילו אי חזא בי׳ דבר עבירה ואביו שמונעו רשע ועובר על ד"ת ומאי קס"ד שישמע לו. הא לק״מ. סד"א כיון שהוקש כבודו לכבוד המקום ישמע לו דמחיל ליה קב"ה יקריה לגבי אבוה קמ״ל דקרא מעטי׳. גם מ"ש ר״י שאין הבן חייב להפסיד אבדתו בשביל אביו אפילו למ"ד משל בן. ל״נ לי דהכא נמי מי ליכא קורת רוח לאביו בשעה שמאכילהו ומשקהו בטרם יבקש אבדתו. איברא ודאי איפכא מסתברא דאפי׳ למ"ד משל אב היינו שאין חייב לתת מכיסו להאכילו כו׳ מיהא כה"ג שאבדה לו אבדה באותה שעה שצריך להאכיל אביו מודו כ"ע שמניח אבדתו ועוסק בכבוד אביו לזונו משל אביו כיון דהשתא מיהת לאו מדידיה יהיב ליה מידי. וגם ספק הוא אם ימצא אבדתו. איך יניח מצות כבוד ודאי ויתפוס הפסד ספק ממונו ונראה שאפילו להאכיל אותו הצריך לכך חייב להחיותו בתחלה:

תד"ה דמחיל וכו׳ וצריך לומר שהודיעו . נ״ב ואפ"ה הויא בדיקה כה"ג נמי משום דשעת ריתחי׳ הוי כדמסיק: