הגהות יעב"ץ על כתובות סב:

גמ' ר' אתי משפטיה כו'. נ"ב מכאן תשונה לאומרים הלל הזקן מבני בניו של זרובבל בן שלתיאל. ויש לתמוה עוד ממ"ש התוס' פ"ק דסנהדרין (ה' א' ד"ה דהכא) בשם הירושלמי דמשמע שהוא מן הנקבות וצ"ע. ושמא הנקבות משפטיה עדיפי נמי מזכרים דשמעא. ודלמא ר"ח נמי מנוקבי דשמעא אבל רב הונא מדוכריא דבית דוד ועמ"ש פ"ג דהוריות. ותמיהא מילתא טובא דהאמרינן (יבמות ס"ג א') חות דרגא נסב אתתא. ולא מצינו אפי' בשום אחד ממלכי יהודה (שפי' הכתוב שמות נשותיהן) שלקחו להם נשים אפי' ממשפחתם. ולא נזכר בשום אחת מהן שהיתה אפי' בת שר גדול וחשוב בישראל. עקר מלכות בית דוד מגיורית נבנית:

שם ור"ח אתי משמעי. צ"ל משמעא:

שם וזו זונתו. נ"ב לא משום שאין נכון לקחת ב' נשים כאחת. שהרי מצינו חכמים רבים שהיו נישאים כמה נשים. ולא מצינו בשום מקום כזה. שאפי' מד"א התירו ארבע נשים (יבמות מ"ד א') אלא שזאת עקרה היא ומעכבה מבני. ואין אשה אלא לבנים (לעיל נט: וסוף תענית) משו"ה איכא חשדא דרועה עקרה:

תד"ה רוצה כו' דא"ל רווחא. נ"ב י"ל מאי ק"ל. הא התם ברשות מיירי ואורחא דמלתא קאמר. והכא שלא ברשות (ולמאי דשאני לתוס' בין רווחא לרווחא. הכי אי"ל. דהך רווחא ספק. ורוותא דלעיל ודאי). וי"ל דהתוס' דייקי מדפשיט לה רוצה אשה כו' ואי בע"כ מיירי. מאי צ"ל ראיה מהתם הא ודאי בהכי עסקינן דאינה רוצה בט"ק פרישות. אלא סב"ע נמי ברשותה ואפ"ה קמיבעיא ליה אי אורחא הוא ואינו נושא חטא כלדעת. אלא שאינו הכרח כ"כ דלמא הכי מיירי סתמא בשתקה. שמא משמע להו אי איתא דלעיל ברשות גמור מפורש. תו ליכא למיחש מידי: