הגהות יעב"ץ על כתובות ב.

גמ' מברא . נ"ב חסרה העי"ן. וכעין זה נמצא בלשון הכתוב קצור אות הגאון מאכולת. מכולת לביתו [מ"א ה]:

רש"י ד"ה דלמא מת דוקא דכל עצמו שכתב כו'. נ"ב כלומר לא אמרינן הכי דלא ניחא ליה בהכי. אלא כי חזינן דעביד משו"ה. דהיינו שלא תזקק ליבם. כגון שהוא קטן או חולה ומוכה שחין או רשע ששנוי הוא לו. שיש לו טעם לפטרה מן היבם. אבל בלא"ה ליכא סברא דניחא ליה באינש אחרינא מביבם. הא מסתמא בעלמא ניחא ליה באח שיקום על שמו ולא ימחה שמו מישראל. אלא משום דהתם בע"כ מיירי בגוונא דניחא ליה דלא תפול קמיה שאינו הגון לה:

תוס' ד"ה לא. מקובלין כו'. נ"ב שאין נקוד במשנה. והיו"ד שנמצאת בתיבת נשאו. שבוש. כי אינה סובלת חירק מושך יו"ד. שהשי"ן דגושה. כי המלה מבנין נפעל בחסרי פ"א. דכוותה בנדרים (ל"ה א') אר"א דיקא נמי דקתני שנתנה כו':