הגהות יעב"ץ על כתובות יז.

גמ' שרק . נ"ב שי"ן שמאלית והוא מלשון מקרא [זכריה א] אדומים שרוקים:

שם כי סמכו כו' ויעלת חן . נ"ב אע"פ שהוא לשון נקבה. שייך שפיר בת"ח על שם התורה שנאמר בה [משלי ה] אילת אהבים ויעלת חן וגו'. גם נמשלו הת"ח לכלה מקושטת בכ"ד תכשיטין. כך צ"ל מקושט בכ"ד ספרים [מ"ר שמות פמ"א) ומ"ש לא כחל. נ"ל שר"ל שאינו צבוע בגוון הכשרות כמ"ש השמרי מן הצבועים. ולא שרק. ע"ש שפניו מכסיפין מחמת התורה שמתשת כח ואין מראהו יפה כבריא שפניו מאדימים. ולא פירכוס. שאינו מלובש בגדם נאים כמ"ש (שבת קמה:) מפני מה ת"ח שבבבל מצויינים. משא"כ בת"ח שבא"י:

שם תריסר אלפי כו'. נ"ב בימי רבותינו שבבבל היו שם קהלות גדולות מישראל קבוץ עם רב מאד. כמ"ש באגרת רשר"ג:

רש"י ד"ה טורמיסין כו'. נ"ב בערוך פי' ששונין שני הלכות ממסכת. נראה שהוא מלשון נוטריקון הרי משנה:

תוס' סד"ה ישבתנו כו'. ג"כ וב"ה סברי לאו היינו שקר דאמרינן שלשה חינות הן חן אשה על בעלה. א"כ אמת אומרים לו. כי מאחר שנשאה ואין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו (לקמן עה:) ודאי נושאת חן בעיניו היא. משו"ה אפילו היו בה כל המומין. כלה נאה וחסודה היא ודאי אצלו. ויזכה כמקחו שחוט חסד משוך עליה ביותר: