הגהות יעב"ץ על גיטין סח:

גמרא אחננא ליה כפא לקומתי' מיני' איתבר בי' גרמא . נ״ב מפני שראתה מה שעשה לבית:

שם שקל קניא . נ"ב אולי היה צריך למקל להשען עליו מחמת עצם השבור והכניסו עמו:

שם אלא ארבעה גרמידי . נ"ב כדתנן התם והכוכין ד"א:

שם א"ל בעי מימת גברא . נ"ב הא נמי שמע דמכרזי ברקיעא. וכן ידע הא דסמיך:

שם עד דבנייה . נ״ב משמע עד ולא יותר א״כ מלתא דתמיהא הוא הך עובדא דבתר הכי דנעשה שלמה הדיוט ובכתוב מבואר שהי"ל לשלמה שלום מכל עבריו ואין שטו״פ כל ימי שלמה כי אם לעת זקנותו שהטו נשיו את לבבו אזי הקים ה' לו שטן. וכ"ש דקשי' למ״ד מלך והדיוט. ו״יל אע״ג דלא היה לשלמה שטו״פ מב"א עד לסוף ימיו מ"מ זה המעשה של אשמדאי היה תיכף לבנין הבית מאחר שנשא את בת פרעה ועשתה ריקודין וישן עד אחר זמן הקרבת התמיד כנזכר באגדה ומן אז חרה אף ה' בו ובירושלים ככתוב כי אף על אפי וחמתי היתה לי העיר הזאת מן היום אשר בנו אותה. ונמסר ביד אשמדאי לפי שעה. ומ"ד מלך והדיוט לא נתכוון לו שלא שב לכסאו ולמלכותו אחר זה המעשה. אלא ר"ל שלא חזר לחשיבות מלכותו כמקודם שהיה נחשב חכם מכל האדם ולכן כתב ויהי שלמה מלך על כל ישראל שכולם הודו לו במלכותו מחמת פקסותו (ולא כמו בשאיול וב"ב) מש״ה אחר שנחשב בעיניהם לשוטה אע"פ שחזר וישב על כסאו חשבוהו להדיוט שאבד דעתו. וקרא דייק כמ"ד מלך והדיוט מדאמר הייתי מלך על ישראל בתחלה מכלל דהשתא לא נחשב כמלך:

שם לחד גפא . נ״ב דאשמדאי שיש לשדים כנפים:

שם חד אמר גונדו . נ"ב כמו דחפו גונדא דפ' היה נוטל: