הגהות יעב"ץ על חולין צט:

תוס׳ ד"ה והא אמר רבי יהודה וכו׳ משקל עשר זוזים ביהודה וכו׳ ובגרב עצמו של דגים כצ"ל:

ד"ה שאני ציר וכו׳ אסמכתא בעלמא הוא נ"ב אינו מוכרח. גם דבר תימה הוא לומר דוקא דדגים אסמכתא היא. ומ"ש שרצים מדגים. אלא י"ל בין ציר שיש בו מים לאין בו מים כמ"ש תוס׳ עצמם בדבור הקודם ובת"כ מיירי בציר שאין בו מים. והשתא אפי׳ את"ל ההיא דכל גרב נמי מיירי בהכי כשינויא קמא דתוס' דלעיל. מ"מ שפיר קמסיק תלמודא דזיעה בעלמא הוא משו"ה מקיל בי׳ ר"י במין במינו טפי מבעלמא. אע"ג דציר דאורייתא הוי אינו חמוד כממש אפי׳ אליבא דר"י דמחמיר במין במינו אע"ג דציר נמי חמיר טובא ודאי שהרי אוסרו ר"י בסאתים. והיכן מצינו כיוצא בה שאיסור דרבנן אסור כל כך. ואב"א כשינויא בתרא וההיא מיירי בציר עם מים ואפי׳ מחמיר בזה ר"י טפי משאר איסורין. אלא שי"ל בטיל גם במינו משום דזיעה הוי והשתא א"ש בלי דוחק ובאמת הוא דבר שאין הדעת סובלתו לומר דציר דגים דרבנן:

ד"ה והלכתא וכו׳ פירשתי בשם הרב כצ"ל: