הגהות יעב"ץ על חולין ז.

גמ׳ ולא קדשה לעתיד לבא. נ"ב תימה דהא תנינן במג"ת (פ"ג) שכבשום בית חשמונאי ב"ש ובקעתה. א"כ מכלל כיבוש שני היא. ושמא מפני שלא כבשוה עולי בבל בתחלת עלייתם לא"י וצ"ע מה טעם בדבר. ואמנם ר"מ לא אכל אלא ירק שמעשרו איני אלא מדרבנן. שוב נ"ל שכל הכרכים שלא נשארו ביד ישראל אע"פ שכבשום מלכי ישראל ויהודה בזב"ר ובב"ש אחר שחזרו או"ה ולקחום מיד ישראל והושיבו בהם נכרים בעוד ישראל שרויים על אדמתם אותן כרכים נדונים כחו"ל או כסוריא עמו"ק א"ח סש"ו ומ"ש בהגהותי לחבור הר"מ פ"א מהל׳ תרומות ועכ"ז צריכין אנו לומר ג"כ דלא התיר רבי ב"ש אלא למעשר ירק בלבד דה"א בפ׳ חזקת (נו א׳) כל שהראהו הקב"ה למשה חייב במעשר וב"ש משל מנשה הוא והרי ארץ אפרים ומנשה ור"י א"ש ודאי לענין חיוב מעשר בזה"ז הוא דקבעי. עוד נ"ל דהא דהתירו ב"ש וקסרין ודכוותייהו מכבוש ראשון לא בתבואות ישראל בשל עצמו אלא בשל עובדי כוכבים אף למ"ד אין קנין לנכרי בא״י כו׳ ה"מ בכבוש שני א"נ בלקוח מישראל דמש"ה פטור (חסר ב"ת) (פ"ח א׳) ובאותן כרכים שלא כבשום עולי בבל העמידום על דין תורה:

שם שלא מן המוקף. נ"ב קשיא לי הא לא בעינן מוקף אלא בדאורייתא כמ"ש בתוס' כאן בשם הירושלמי חלת חו"ל ותרומת חו"ל אוכל והולך אח"כ מפריש וכ"ה בגמ׳ דידן גבי חלה ותנן נמי שחלת דמאי נטלת שלא מן המוקף. ואם אפי' ספק של תורה לא בעי מן המוקף כ״ש ודאי של דבריהם. והא ירקות מה"ת פטורים לגמרי אפי׳ בא"י ממש ואפי׳ בודאי טבל וכדלא חשו להו אפי׳ לתרומה גדולה כמ"ש תוס' ומאי דמוק׳ ר"ת בעלה ירק של דמאי הא מלתא דתמיהא טובא:

רש״י ד"ה זחוחי וכו׳ שלא דקדקו מפי וכו׳ יסמכו על לבן כצ"ל:

תד"ה ודלמא וכו׳ אבל החלתו של טבל לא שרי כצ״ל: