הגהות יעב"ץ על חולין עז.

גמ׳ שהייה תלתא רגלי. נ"ב דוגמתו בהאשה בתרא (דף קכ"ב ע״א) ולעיל (מח א׳) והא דשהייה כולא האי ודאי לאו בשביל בהמה זו של השואל שבודאי לא שהה השואל את הבשר שאינו מתקיים כל כך ואפי' תימא שיכול להתקיים ע"י מליחה מ"מ אסור היו להשהותו משום ספק איסור שמא יכשל בו. אלא מכרו לעובדי כוכבים או האכילו לכלבים מ"מ רצה השואל לידע איך יורה בה להבא לכשיבוא עוד מעשה כזה לידו. אבל לא נראה לומר ששאל על בהמה זו בחייה אם נטרפה בכך. דהא ודאי בשלש רגלים אפי׳ בלא שנה אם לא עלתה לה ארוכה עדיין ודאי תו לא הדר חלים ומאי תיבעי ליה. ואי׳ הדרא ברייא בתוך זמן זה נמי תו ליכא לספוקי דודאי הצילוה עור ובשר וכשרה:

שם דתנו רבנן כל וגו׳ בבהמה תאכלו כצ"ל:

רש"י ד"ה שאני הכא וכו׳ דסופו להקשות כצ"ל: