הגהות יעב"ץ על חולין קכד:

רב אויא סבא מרב הונא כצ"ל:

שם עורבא פרח. נ"ב ביצה (דף כ"א א׳) ומשם נראה דל"ג מרבה אלא מר"ה וכ"מ נמי הכא בסמוך:

רש״י ד"ה במרודד וכו׳ ומצרף ליה נצ"ל:

תוס׳ ד"ה רבי עקיבא וכו׳ קאמר דלית לך כצ"ל וכו׳ לדידך נמחק:

שם ד"ה והכא וכו׳ סבר כבר פדא. נ"ב דלר"י אליבא דרי״ש כיון דס"ל אין נוגע וחוזר ונוגע כלל. א"ה פשיטא דלית ליה את שבא לכלל מגע כו' אלא אע"פ שלא בא לכלל מגע בא לכלל משא יתו לא שייך למבעי קולית סתמא מהו לרי"ש. הא ודאי פליג ומטמא לה. ודקאמר א"ד ל"ל לא כר״י דא״כ הכי הול״ל א״ד כר״י. אלא ה"פ א"ד ל"ל את שבא כו' דאע״ג דלא בא לכלל מגע אתי לכלל משא. ובמתני׳ לא ה"ט משום דבא לכלל מגע מלפניו דה"ה אם לא הי׳ בא כו׳ הי׳ מטמא במשא אלא דקושטא הכי הוא דמלפניו יש נוגע כו׳ לב"פ אליבא דרי"ש ור"א ודאי כוותי' סבר כדפרישית כך נ"ל שוב עיינתי בחה"ל מהרש"א ודבריו אינם מובנים:

ד"ה דאמר רב פפא כו׳ דאתא כרבי אלעזר כצ"ל. נ"ב נ"ל שתוס' סוברים בר פפא הוא ר"א בן פדת: