הגהות יעב"ץ על בכורות יט.

גמ' מפני שאינו פטר רחם כצ"ל:

שם קדש לי כל בכור . נ"ב בפרשת ראה כל הבכור וגו':

שם ת"ל הזכר כצ"ל:

שם קנסיב לה תלמודא כצ"ל:

רש"י ד"ה מפרט הצריך וכו' זהו כלל. נ"ב נוראות נפלאתי ממאור המפרשים איך יצא כזאת מתחת ידו כי מלבד שאין לשון הברייתא דרי"ש סובלן דהא כבר פרש לה התם למדה ראשונה ותרתי למה ליה. ועוד תמה על עצמך אם אפשר לומר כן דהא הך כלל ופרט המרוחקים הן ופליגי בהו אי דנין אותן בכלל ופרט ואפי' למ"ד דנין ה"מ בחד ענינא אבל בתרי ענינא לכ"ע אין דנין כדאיתא ריש פסחים (דף ו ע"ב). והכא תרי פרשיות מרוחקות מאד וענינים שונים. מי איכא למ"ד דנין אותן בכלל ופרט. אלא ודאי מדות מכלל הצריך לפרט הוא. דבי' ל"ש מקורבין ל"ש מרוחקין ואף בשני ענינים דנים אותו. אע"ג דאין מוקדם ומאוחר בתורה. מאי נ"מ. דאי נמי להוי מאוחר מ"מ צריך הוא לפרט אפי' יקדימנו. וכן במדת פרט שצריך לכלל. לא אכפת לן בין מרוחק למקורב בין מוקדם בין מאוחר הכל אית בהן וק"ל: