הגהות יעב"ץ על ביצה טו

בשעת פטירתן א׳׳ל לכו כו'. נ"ב א"כ עדיין היה שהות ביום לאכול ולשמוח. א"כ איך אמרו שהיה דורש כל היום כולו. צ"ל דלאו דווקא הוא אלא עד חצות היום ורובו ככולו. ומה שהקפיד על האחרונים לא משום דסבר או כולו לה׳ דווקא ואינו רשאי לחלקו כלל. דא׳׳כ איך אמר לתלמידיו לכו אכלו כו'. הא ודאי איהו נמי מודה מיהו דאם חלקו יצא ג"כ. ול"פ אר"י אלא במאי דס״ל לכתחלה חלקהו שכך היא עיקר מצותו. ואיהו סבר דמצי למעבד כמה דבעי אי כולו לכם ואי כולו לה׳ א"נ חולקו ש״ד. אבל קפדתו על בעלי כוסות היתה משום שהם היו יכולים כמו כן לקיים שתיהן לחלקו לחצאין. וכיון שעדיין לא גמרו לה׳ בעוד דלא סיים הדרשה שהתחילו בו. ועדיין היה פנאי הרבה אחר סיום הדרשה לקיים גם לכס בכוסותיהם הקטנים. לכן בדין הקפיד עליהם. שמהרו לעסוק בחיי שעה (שיכולים לקיימה אח״כ) ומניחים בשביל כך חיי עולם. דהוי פסידא דלא הדר: