הגהות יעב"ץ על בבא מציעא יא

גמ' וכי ר״י ור"ע בצד שדהו כו'. נ"ב וא"ת מנ"ל שהיתה תבואתו של ר"ג בשדה. דתקשי ליה. דילמא בבית וחצר הוה וסתם חצר ובית משתמר כדמוכח לעיל וע״ש בתוס' ד"ה ה"מ. דר״א הוה ק״ל היכי עביד ר״ג הכי שהלך לו בספינה ולא עשר פירותיו תחלה. והא קי"ל [פסחים ד' ב׳ וש"ר חבר שמת והניח מגירה כו' אפי הן ב"י ה"ה בחזקת מתוקנין. ואמתלת שכחה גרועה מאד כי שוכח פושע הוא. וא"כ בטלה לה ג"כ חזקת חבר הנ״ל. אלא הכא במאי עסקינן בתבואה שעדיין לא נעקרה מן הגורן שלא ראתה פני בית וחצר ולא הוקבעה למעשר דאכתי לא חל חיובה. משו"ה מעיקרא לא חש לה ר"ג לעשורה כשהיה בביתו. ולבסוף חייש דילמא יכניסוה לבית ותתחייב. לכן עשה לפנים משורת הדין וממדת חסידות למהר לעשרה. מיהא לענין קניית המעשרות. ודאי מוקמינן לה אחזקתה כמו שהיתה בשעה שפירש ר"ג לים. שהניחה בשדה דסתמו אינו משתמר כדמוכחא סוגיא דלעיל. היינו דוחקיה דר"א. וכפתור ופרח הוא זה. אמנם תוס׳ כתבו בשם ירושלמי דבביתו של ר"ג היתה. וצ״ע בירושלמי מנ"ל. ושמא עולא נמי הכי הוה ס"ל: