הגהות יעב"ץ על בבא קמא צ

ומקצתן נעשו דיינין . נ"ב אע״ג דאמרינן [פסחים קי"ג:] הרואה דבר עבירה בחברו והתרה בו מצוה לשנאותו ושונא פסול לדון [סנהדרין כ״ט א'] אפי׳ לד״מ כ"ש ד"נ. ופשיטא ל״פ ר״ט דכה"ג הו"ל שונא ישראל דבהכי מוקמינן לקרא דשונא האמור אצל פריקה וטעינה ואפי׳ תימא דלא מפסל מדאורייתא אלא בשלא דבר עמו ג"י באיבה [סנהדרין כז:] מיהא לכתחלה לא ש"ד. ודאי לא גרע מד"מ דלא לידון אינש למאן דסני ליה דלא חזי ליה זכותא [כתובות קה:] כ״ש לד״נ דבעינן ושפטו והצילו העדה. אפ"ה לק"מ דודאי לא שייך הכא למימר לא לידון לדסני כדאמרינן לענין ד"מ דמיירי שככר שונאו בלא״ה דתו לא חזי ליה זכותא וכה"ג ודאי מפסל לד"נ במכ״ש אבל בהאי מעשה דמצוה לשנאותו הוא נעשה דיין עליו אכתי לא הוי שונאו כל כמה דלא גמר דיניה ומהפך בזכותיה מאי דאפשר כדי שלא לשנאתו ולא להתחייב בדמו וכי גמר דיניה לחובה ההיא שעתא נעשה שונא. דין ושנאה באין כאחד. ותו דהך שנאה מחמת אהבה היא שרוצה לזכותו להביאו לחיי עוה״ב [ואינו] שונאו בלבבו אלא מעשיו בלבד: