גמ' ופגם . נ"ב עט"ז על ח"מ (ס"א) שכתב ופגם ט"ס הוא. וליתא דהא רש"י פירשו בהדיא [ונראה עיקר כגירסת הב"ח דגרס לעיל אדם באדם "ופגם" דממונא. קאי פרש"י] אלא צ״ל דהמקשה טעי בהכי קסבר דפגם נמי מידי דשכיח הוא. ולא היא. ובמסקנא לא הוצרך להשיב רק על מ״ש על ר"פ מבושת אבל פגם נכלל במידי דלא שכיח באמת: