הגהות יעב"ץ על בבא בתרא כג:

תוס' ד״ה בדליכא כו' ואמאי כו'. נ"ב נ"ל ליישב. התם ה״ט משום זקני אותה העיר שיאמרו לא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה דהו"ל כהורג. והשתא לא הוי טעמא משום שאותה העיר הקרובה משם בא ההורג אלא שהקרובה נתחייבה בדמו של זה שלא לווהו. וזה לא שייך אלא בב"ד כיון דקפיד קרא אזקני דהיינו ב״ד. ומייתי ראיה מדלא אזלינן אחר גדולה ורחוקה דאית בה ב״ד שמא עבר דרך עליהן ופטרוהו בלא לויה וליתו אנהו עגלה. אלא ש״מ רוב וקרוב הולכין אחר הקרוב. ומשני בדליכא עיר רחוקה גדולה מזו הקרובה. ודמקשי ליזיל בתר רובא דעלמא. נמי לאו משום רוצח. דהא ע״כ צריך להבין הא דמשני בדליכא. איך אפשר זה. א"כ לא משכחת לה עגלה ערופה כי אם בנמצא אצל הגדולה שבכל א״י. הא ודאי ליתא. ובהכרח כך צ״ל שאין מודדין אלא בקרובות הסמוכות לחלל מסביב שאין עיר אחרת מפסקת כגון שאחת סמוכה לו ממזרח ואחרת כנגדה ממערב בלי הפסק עיר אחרת. מודדין איזו הקרובה לו יותר סביבות החלל כדכתיב ולא חש הכתוב לעיר הגדולה שאחורי הקרובה על כל פנים. דלא סגי דליכא. אהא פריך השתא כיון דלא אפשר דליכא דנפישא בעלמא. ואקרא קאי ץ אמאי לא מצריך שתביא הגדולה הרחוקה אע״פ שאינה סביב החלל. אם איתא דמדאורייתא הולכין אחר הרוב שמא משם בא ההרוג והם פשעו בו דהוי רובא. ומשני ביושבת בין ההרים. שידוע שאין דרך לחלל לבא משם:

שם ד"ה ביושבת. שקרויה רוכלת עמים . נ״ב לא ידעתי זה. רק בצור נאמר רוכלת העמים (יחזקאל כז). אבל ודאי היו באים שם תגרי או״ה ורוכלי צור כמ״ש בסוף ספר נחמיה וילינו הרוכלים. והצורים מביאים דג: