הגהות יעב"ץ על בבא בתרא קעא:

ולא היא אפי' אכוליה כו'. נ״ב עמו"ק ח"מ (סנ"ד):

שם אין עבד כו'. נ״ב הוה מצי למימר. לא דמי. אי אמרת אין כותבין שובר ודאי יאכל הלה בהתר וחדי. אבל אי אמרת כותבין משו״ה לא נימא יאכל הלה וחדי דא״כ גזלן הוא ולא נחשדו עם ישראל על כך. אע״ג דאמרינן לעיל (קסה א) רובן בגזל היינו אבק גזל ולא דוקא רוב ממש אלא רוב הנכשלים נכשלים בעון גזל. מ״מ מעוטא הוא ולמעוטא דרשעים לא חיישינן. אלא דעדיפא משני ליה דאפי' באתרא דשכיחי רמאי טובא (כפומבדיתא ונהרדעא [צ״ל ונהר פקודאה] ונרש [חולין קכז א] אתרא דהני רבנן) אפ״ה לית לן למיחש לתקנתא דלוה במקום הפסד מלוה. ותו דזמנין דבהתר נמי אכיל הלה וחדי כי אמרת כותבין שלא יחושו עוד לשטר פרוע כלל לא הלוה ולא המלוה כי יסמכו על השובר ויבואו לשהות שטר פרוע ולאחר זמן ישכח דבר הפרעון וכתיבת השובר. ויאבד מן הלוה. והמלוה ימצא שטרו ויחשוב שעדיין לא נפרע וזה דבר מצוי גם בכשרים וכמש״ל [דף קע] בעובדא דר' אבא. או ימצאוהו יורשיו וישבעו שבועת יורשים ויגבו בו כדין בלא יודעים: