הגהות יעב"ץ על בבא בתרא קנח.

רשב״ם ד״ה יורשי האשה . אביה הס"ד ואח"כ מה״ד ואחרי כן מתה היא וירשוה בכל "נכסיה נכסי" כו' כצ״ל ונ״ב הלשון מכוון והתחלה היא שמציין במשנה ואח"כ מתה האשה. וקמפרש ואזיל מאי נ״מ. וירשוה כו' דיורשיה באים ליירש כל נכסיה וקפריש מאי נינהו נכסיה:

תוס' ד״ה וב״ה (דבור הב') לפי שהיא צריכה שבועה כו. נ"ב תמיה לי טובא שנתקשו אבות העולם בכך ושנו כמה שינויי. הא לשטת הרמב"ם דפשיטא ליה נ״מ ונצ״ב נוטלת בלא שבועה. לק"מ. ואפי' למאי דפריש הה"מ דרמב"ם דס״ל דוקא כשהם בעין ל"צ שבועה משא״כ בנאבדו או נפחתו. מ"מ מי סני לאוקמה למתנ' בהכי בגוונא רוויחא ומילתא דשכיחא. דילמא בקושטא תוס' וסיעתם הגדולה לא פסיקא להו הא דרמב״ם. אלא ס״ל לא פלוג רבנן בשבועת אלמנה. ותקשי לטור דמזכי שטרא לבי תרי עי' מור וקציעה סצ"ו: