הגהות יעב"ץ על עבודה זרה נה.

גמ' שלא תלכו אלא ביום פלוני. נ"ב בתחלה לחול על האדם אף על פי שכבר נגזרו עליו א"ל רשות להקדים משעת הגזירה שהוא בר"ה:

שם וע"י פלוני וע"י סם פלוני. נ"ב נ"ל דה"פ וגם עי"פ וע"י סם פלוני תצאו ליום הקצוב בסוף אף על פי שהדין היה נותן מאחר שלא בטח בה' ושם מבטחו באדם ובסם לא יצאו ודו"ק:

שם מלמד שהחליקן בדברים. נ"ב של חלומות שוא אבל המטר לא ירד אלא מפני שכבר נגזר כך שעד עכשיו עצר ואח"כ ירד כיסורין דלעיל ואף על גב דאמרינן בר"ה [יז ב] שאם פקדו להם גשמים בר"ה וחטאו מורידין שלא בזמנם כו'. היינו בישראל שכל ענינם בהשגחה לפי מעשיהם:

רש"י ד"ה זונן ישראל היה. נ"ב נראה דדייק בשמא מסתמא הוא אותו שנזכר במשנה לקמן בפ' השוכר [סה: וש"מ] בייתוס בן זונין וכן נל"פ: