הגהות שו"ת רבינו משולם איגרא צה

(צ) גבי אשה זו חזקת היתר ועיי"ש (ק) הוי חזקה רק להיתר וא"כ אפינו אם תליא בהך פלוגתא דשמא ימות עכ"פ (ר) נ"ל דלהכי הוצרך רבינו עוד לאסוקי זה דלפי הנ"ל היה מוכרח לומר דלא חייש שמא ימות, ועכשיו מיושב יותר דאפי' חייש שמא ימות מ"מ לא הוי חזקה לא לאיסור ולא להיתר, ושפיר אוקמה על חזקת היתר דלא נאסרה לע"ז (ש) גבי נשבר הגף בדינא דר"י (א) הובא בר"ן דמ"ה לכתחלה לא ישחוט גם לר"ז ובדיעבד כשרה (ב) כיון דאמרינן חידודה קודם לליבונה (ג) דלא טרפה אלא ברוב וכאן נשחט מקודם (ד) דס"ל דלנקיבת הוושט לא מועיל שחיטה, וא"כ אם נגע בצדדים (ה) ולא משום דהוי כמאן דמנחי בדיקולא (ו) עיי"ש בחולין דף ל"ב ע"ב (ז) ומ"ה ס"ל דכשר בדיעבד בליבן סכין (ח) ומיושב הרמב"ם (ט) בעוף דדי בסימן אחד ושחט בסכין מלובן תהא כשרה (י) דבמקום שנוגע החידוד אינו שורף אבל למטה במקום שלא נגע עדיין החוד שורף מ"מ (כ) מצד אחד בסכין טוב ובצד השני בסכין מלובן וא"כ נהי דשורף למטה עכ"פ באותו המקום כבר נשחט בסכין השני (ל) בתוס' חולין דף כ"ת ע"ב ד"ה לפי (מ) ומ"ה השמיט הרי"ף (נ) דלא כגירסת הרא"ש בהרמב"ם רק כמו שהוא לפנינו דכשירה (ס) ולהרמב"ם אין מועיל שחיטה בנקיבת הושט ואמאי בדיעבד כשרה (ע) בסימן א' (פ) בדף י"ז ע"ב (צ) עיין בתוס' חולין דף ט' ע"א ד"ה כולהו (ק) ולא מצי למיפרך דלא הוי שחיטה דאפשר דס"ל כר"ל דהוי רק טריפה אם פגם במה ששחט מקודם (ר) וא"ל דאשמעינן ר"ח דפגם בצדדין טריפה: