הגהות שו"ת רבינו משולם איגרא רפז

(ז) דצריך בלא"ה לצירוף. שפיר אמרינן מי יימר דמצרפין עד של התי"ו לעד של השי"ן נצרף אותו לעד של הת"ק וכן לכל אחד ואחד. כן יש לחלק (ח) מ"מ לענין קושיא הנ"ל (ט) ומיושב קושיא הנ"ל (י) נמצא רבינו מגיד חדשות לדינא. בענין עדות שא"א יכול להזימה בד"מ נמי אינה עדות. אלא באין יודע בחקירות, משום דזה שכיח דאינם זוכרים והוה ע"ז תקנת חכמים משום נעילת דלת. אבל דיינים קרובים זה לזה גם בד"מ פסול. וזה דלא כדברי התומים. ועוד דין חדש דבדינא דרמב"ן דמביא חמשה עדים ומשלם ת"ש לא הוה אלא אם העידו כולן בתכ"ד. אבל מי שמעיד לאחר כד"ד לא מצטרף (א) ממתניתין הקודמת בתמורה דף כ"ה ע"א. אמר היא שלמים וולדה עולה ע"ש (ב) ועיין בתוס' ב"ק דף ע"ג ע"ב ד"ה הרי דטעמא דר"מ משום דדעתיה של אדם אם יכולין לחול שניהן יחולו ואם לאו תפוס לשון ראשון דדעתי' אקמיה ע"ש. וא"כ י"ל דלר' יוסי היכא דאמר דדעתיה מתחלה שיחולו שניהם כל אחד על חצי דבריו קיימין אבל בנמלך שיאמר שמתחלה היה דעתו שיהא תמורת עולה ועכשיו רוצה שיהא ג"כ שלמים כולה עולה וכולה שלמים (ג) דהא אם לא יהא מותר השאר גם המקצת לא יהא מותר (ד) דף ט' דאמרינן הרי נדר ופתחו עמו (ה) ועיין מל"מ פ' ט"ו ממע"ק (ו) רק דהוה חזרה והוה כמו נדר שהותר מקצתו כנ"ל (ז) בפ"ב מה' שבועות הי"ז, דלר"מ דס"ל תפוס לשון ראשון לא ס"ל תכ"ד ע"ש (ח) דף ק"ה ע"א ד"ה אי בא: