הגהות שו"ת רבינו משולם איגרא רי

(א) בדף ח"י ע"ב ואמאי לא פשיט מכאן (ב) בח"מ סימן ס"ה ס"ק ל"א (ג) נמי יודע דבודאי הוי שלשה. דאל"כ למה מכריז כיון דלי"ל סימן (ד) א"ל דבלא"ה הוי בשלשה מנין סימן וא"ל כנ"ל דהא יודע דע"כ היה שלשה דאל"כ למה מכריז די"ל דילמא מכריז משום שיש סימן נקב בצד אות פלוני ז"א (ה) והא דלא אמר הלוה זה הסימן הוא משום (ו) קשירה ומנין (ז) עיין בפרק ראשון דב"מ ברא"ש סימן נ' ובמע"מ שם (ח) דלא הוי סימן נקב יש בצד אות פלוני וע"כ דסימנים מהני כנ"ל (ט) וא"כ לא מוכח מכאן דסימן א' מהני דהא י"ל דבכאן הוי שני סימנים כמ"ש האבן עוזר. וא"ל כנ"ל דא"כ לא הוי מנין סימן דע"כ דהוי שלשה די"ל דהיה סימן נקב בצד אות פלוני (י) משום דאיכא למימר כדשנינן (כ) דבאמת ממצא תכריך לא מוכח כלל דסימנים דאורייתא (ל) כמו שאמר רבא מעיקרא (מ) דסימנים דרבנן מדאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם כו' (נ) ואמאי לא מהני אפילו אי סימנים דרבנן. ע"כ משום דהוי ס"ל בה"א דכל היכי דלא שייך ניחא ליה לא תיקנו רבנן כלל (ס) אפילו בלא הטעם דניחא ליה (ע) דף ק"כ בד"ה כליו כו' וז"ל (פ) ולכאורה הא שפיר הוי חילוק בין איסורא לממונא וג"כ השתא א"ש כמו