הגהות שו"ת רבינו משולם איגרא קעב

(ג) המעיין בדברי רבינו אות ב' ג' יראה שזה קם כמו נד למ"ש הפר"ח דגם גבי חמץ היכא דלא ביטלו אמרינן דזה שנמצא הוא דנאבד הוא ולא אחר (ד) המעיין בדברי רבינו יראה יסודתו בקודש. שכיון שכולם היו יראים לילך לספינה מטעם שהפחיד עליהם הספן הוי כאן אין שיירות מצויות. וכמ"ש באות א' על דברי החכ"צ דהוי שעת חירום וכן כתב באות ד' עיי"ש דהוי משום זה קרוב נגד רובא (ה) בכתוב בהגהות לעיל אות א' מיושב זה יעו"ש (ו) סברת הגאון זה אני מעמיד בדברי רבינו דכיון דאמרינן כאן נמצא כאן היה ולא בא אחר להספינה כמפורש לעיל בהגהות הב' מאי אמרת שמפני חזקת חי של ספרדי זה תאמר שנשקע ספרדי אחר ואתה עושה אותו ענין פרטי הא מ"מ הספרדי האחר יש לו ג"כ חזקת חי דוק ותשכח באות ט"ז (ז) אינני רואה שום קושיא דבכאן בנ"ד נמי הוי כמו שם ביצחק ר"ג דאנו יודעין נמי שהספרדי שהיה בספינה נטבע כמו שם דידעינן שיצחק ר"ג שהלך מקורטבא מת רק דהחשש שמא ספרדי אחר בא לספינה וע"ז אמר שפיר דדמי לדינא דהרמב"ן דלא חיישינן שמא יצחק אחר יצא מקורטבא משום חזקה דכאן נמצא כו' שהיה שם מקודם ה"נ כן הוא (ח) נלע"ד דהוצרך רבינו לס' המבי"ט דבהא לחוד דהוי תנאי קודם הכתיבה ומבטל הכתיבה סגי בלא דיני תנאי כמו דיכול לבטל שליחות בדבור. לא היה די בכאן. דזה תינח היכא שאומר שאינו רוצה השליחות רק על תנאי אבל בכאן הא לא אמר לסופר דאינו רוצה רק שיכתוב ע"מ כן וגם להרב לא אמר שלא יכתוב הסופר אלא ע"מ כן כמו שהקשה הגאון מהרא"ס גופא לקמן על דברי רבינו ואדרבא בודאי היה בדעתו שיכתוב הסופר סתם. דאל"כ יהא הגט פסול אפילו אם לא יבא בתוך הג' שנים. וא"כ אינו רוצה כלל לבטל הכתיבה. ול"ש אתי דבור ומבטל דבור. לזה הוצרך רבינו להביא שיטת הרמב"ם וסברת הפ"י דהתנאי הוי ביטול על הכתיבה וסברת המבי"ט דאפילו שלא אמר לסופר נמי הוי ביטול על הכתיבה. וא"כ כיון דבע"כ הוי ביטול על הכתיבה ובכתיבה א"צ