הגהות שארית ציון פ

(פ) סי' ס"ד. חסורי מחסרא . והנה בענין לא זו אף זו כתבו התוס' ריש פרק האיש מקדש דבב' תי' ל"ש לומר לזא"ז עי"ש. וכן ל"ש במשנה שלימה וכמ"ש התוס' (יבמות ל, א) ד"ה דחביבא עי"ש. ואולי גם בבבא כשהוא במשנה שלמה. וכן י"ל בזו ואצ"ל זו. ולפי זה לא קישא כל כך קושיית הק"נ (ר"ה פ"ג סי' ח') דהתם ל"ה כמשנה שלמה עי"ש. ועי' של"ה חלק תורה שבעל פה סי' ז' שגמגם בזה על שיטת הרמב"ן שם ולהנ"ל י"ל ג' חילוקים בדבר ב' תיבות ובבא מג' תבות ולמעלה וכן בבא שהוא כמשנה שלמה, וכן אולי במקום דדי בב' תיבות ורק משום ותבחר לשון ערומים מהדר להוסיף איזה תיבה דינו רק כב' תיבות לבד. וכן בבבא בפ"ע כשהי' יכול לכוללו בראשונה דינו רק כג' תיבות. ולפי זה אפילו לבעל ק"נ דחשבי' ליה התם כבבא שלמה בפני עצמה, עם כל זה היה יכול התנא לומר "שופר שנסדק ודבקו דיבק שברי' פסול", דאז ע"כ ל"ש לומר רק זואצל"ז אם כן גם עתה כשהוסיף התנא ב' פעמים "פסול" דכינו כזואצל"ז. ויש לי חבילות ראיות על זה. ועיין פתחא זעירא לס' המקנה קידושין ומ"ש אני בישוב דבריו בהקדמת ספרי הקטן "זכר לפסח" עי"ש.

ואגב ארחא אמרתי להעלות כאן מ"ש בענין זה לישב קושיית הגאון בעל בני יששכר (על משניות) ריש פרק ט' דערכין דאיתא שם "או הובירה" וז"ל ופריך בגמרא ל"ל נרה דאתי' במכ"ש מהובירה עי"ש. וכ' התוס' דמצי למימר לא זו אף זו קתני עי"ש. ומקשה מתוס' הנ"ל ריש פרק האיש מקדש והניח בצ"ע ע"ש. ולא זכיתי להבן דבריו דהא התם איכא ג' תיבות ולפמש"ל, אל"ק מה דק"ל אמ"ש (ברכות יג, ב) משיב מחמת מה מפני הכבוד השתא משאל שאיל אהדורי מיבעיא ומתרץ חסורא מחסרא ולכאורה יותר הול"ל דזו ואצ"ל זו קתני מלומר חסורי מחסרא ולהנ"ל לא קשיא מידי. ובסמ"ע ר"ס ע"ב כתב דהיכא דתני בין בין הו"ל כמו זו ואצ"ל זו עי"ש. ובספר חי' מהרצ"א הלכות חנוכה לבעל בני יששכר על זמנים ומועדים עי"ש.