הגהות שארית ציון סג

(סג) עובדא ידענא מה שראיתי בעיני פ"א ישבנו יחד בסוכה בלילה הראשונה והי' מאריך בשלחנו הטהור לכבוד החג בחידושי תורה וזמירות שחידש לליל החג. ובמיני מגדים ערבים, ויינות מבושמים וטובים עד אחר חצות עד שהיה מתנמנם על השלחן בחבוק ידים, ואז הלכתי גם אני לישן שם בסוכה במקום אשר הכינותי, ואחר שעה ושתיים שהייתי משוקע בשינה הי' הרה"ג שליטא מקיץ אותו ומפייס אותו(?) תומ"י למחול למחול לו ע"ז בשביל ד"א שאיננו מניח לו לישון ואמר אחרי כי הי' רעב מאוד בתחלת הסעודה ואכל לחמו בתיאבון גדול עד שאינו יודע בבירור אם אכל כזית הראשונה לשם מצות סוכה בכונה שלימה אחרי דצריך לאכלו בכונה עצומה כמו כזית מצה בלילה הראשונה וע"כ ההכרח יאלצנו לשאול מאתי לחם משנה עד יום מחר אחרי כי כל ב"ב ישנים המה ואם להקיץ אותם פתאום אזי יבהלו מאוד מזה ובפרט ז' הרבנית תי' וגם ל"ש לגלות להם הטעם, וע"כ עד מהרה מלאתי רצונו כי ביתי בקיר חומת הסוכה יושבת, ונטל ידיו ובצע ובירך בכונה עצומה ולרוב דביקתו היה שש ושמח עד מאוד ואמר חדושי תורה עד סמוך לאור הבוקר ובראותי כל זה אף אני נטלתי את ידי ואכלתי ונהנתי מסעודה זו כאילו נהנתי מזיו השכינה, ומלחם שמים השביעני, אחרי כי טעם בו טעם מן ממש, כי למחרתו כשהחזירה הרבנית הצדקת ע"ה לזוגתי הצנועה ע"ה הלחם משנה אמרה לפני' כי הרה"ג שאל אותה מדוע לא הרגיש שום פעם טוב טעם בחלות שלו כמו בשלי ומזה תבין כי לרוב קדושתו ודביקתו הי' טועם בו טעם ג"ע דהרי ודאי מצד הדין יצא ידי חובה שהרי אכל בסוכה ובירך לישב בסוכה, ועם כל זה לא השקיט האיש עד שהוכרח לגלות לי סיבת הדבר של"ה בכונה עצומה כל כך כמו(?) תמיד והיו לו יסורין מזה בל"ס עד שהוכרח להחריד אותי משינתי, ואף כי אהב אותי מאוד וכאב את בן ירצנו, ומזה ראה גודל צדקת הצדיק.