הגהות שארית ציון סב

(סב) פעם אחת היה סוחר א' מווארשא תובע לסוחר א' מפ"ק לד"ת שהי' אחד מאוהבי הרב שליט"א ומנכבדי עירנו, אחרי שקנה אצלו אלף חתיכת פשתן (קרעאס) כ"א בת ארבעים אמות, וכאשר הביאם לווארשא והתחיל למוכרם לסוחרים קטנים נמצאו שלא היו לכל אחד רק ל"ה ול"ו. והיה מוכרח להטיב לכל אחד ואחד. וכשבאו להרב והעצימו טענותיהם לפני הבד"צ שלו דפ"ק ומתחלה הי' שולחים לב' סוחרים (פאכמענער) נידון זה וענו ואמרו דיקרה לפעמים שיהי' חסר אמה או שתים לכל היותר, אבל בפחות מזה לא שמענו. ואז עמד הרב בכעס ושפך כאש חמתו על הסוחר הזה על כי לקח לו לעזר את המלאך חת"ך הממונה על הפרנסה המרומז בסופי תיבות של "פותח את ידיך", ולעבור על לא תעשו עול במשפט וגו', וכי לא תדע כי המפתח של הפרנסה רק ביד הב"ה הוא וקנס אותו לשלם ב' אלפים אמות.

ואגב ארחא אמר לפרש הפ' לא תעשו עול במשפט במדה וגו' דצ"ע על מלת "משפט" שכ' כאן (ומדרש חז"ל ידוע) וא"ל דידוע דמדת הקב"ה לשלם הכל במדה כנגד מדה בין לרע בין לטוב, וזש"ה ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דייקא. דעל ידי זה יתודע לאדם במה חטא וישוב ויתודה עלו וזהו מצד חסדו ית"ש ואמנם אם משקר במדה אזי ישולם לו למעלה גם כן לא לפי מדה וכפי מעשיו, ואז לא ידע במה לשוב ולהתודות וזהו לא תעשו עול במשפט - אמשפט שלמעלה קאי, וכתיב "בַמשפט" - בפתח הידוע, ור"ל דעל ידך תגרום לעשות גם עול למעל. ודברי פי חכם חן.