הגהות שארית ציון כא

(כא) סי' כ"ו ספר הזכרונות - הג' המחבר הביא שם בשם שו"ת פנים מאירות בהקדמתו לח"א עלה ונסתפ"ק אם טוב לאדם להדפיס ספרו בלי שם בעליו כמו ספר הכלבו וכדומה, או דלמא חיובא רמיא אשר ישא את שמו וכדאמרינן בכמה דוכתי דת"ח כשאומרים שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר, ומסיק דמשום שפתותיו דובבות אינו מחויב, דקמי שמיא גליא, אך הקפידה כשיאמרו השמועה בשם אומרם והוא אדם גדול - השומע ישמע ומקבלה, וכדמצינו בשבת (דף כא.) כשאמרו קמיה דאביי משום ר' ירמיה ולא קבלה וכשאמרו משמיה דר' יוחנן וקבלה, עי"ש, ולכאורה צע"ק דמסתימת לשון חז"ל במגילה דכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם מנ"ל ממש"ה ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי עי"ש משמע להדיא דצריך להזכיר שם אומרם דוקא ומקרב הגאולה על ידי זה ומה מתוק מדבש מ"ש (אדמו"ר הה"ג מהרש"ס אבדפ"ק קראקא) דזה מרומז במגילה בקוצר מלין "ומאמר אסתר קיים דברי הפורים האלה". ודו"ק. וגם אמרו חז"ל על הפסוק "אל תגזל דל כי דל הוא", דכל האומר דבר בלי שם אומרו עובר על לאו זה עי"ש. ושמעתי מכאדמו"ר הנ"ל לפרש בזה גם סיפא דקרא "ואל תדכה עני בשער" (משלי, כב) דלכאורה לא סיפא רישא ואיך יתחתנו זה בזה. וי"ל על פי מה שאמרו ז"ל דמשיח יושב בשערי רומא בין העניים וסובל יסורין עבורינו וקושר ומתיר פצעיו ומצפה ומחכה בכל עת ושעה אשר יכול להתגלה לנו, עי"ש. ואם כן אם היה אומרו בשם אומרם אז היה מביא גאולה לעולם ול"ה מדכה את העני הזה עוד היושב בשער. ודברי פי חכם חן.